אהבה וילדים

[הם יושבים כולם בסינרים ומפיות לשולחן, 

לחנה צלחת על ברכיה, ולידה מונח רוטב אהבה,

לפנינה גם כן צלחת על ברכיה, ולידה מונח רוטב ילדים.

לאלקנה אין דבר על ברכיו, גם הוא עוטה סינר,

ידיו נחות בדייקנות על רגליו]

חנה: פנינה, את יכולה להעביר לי את הילדים בבקשה?

פנינה: את מה?

חנה: את הילדים.

  אלקנה, תבקש מפנינה שתעביר לי בבקשה את הילדים.

אלקנה: פנינה, תעבירי בבקשה את הילדים לפנינה.

פנינה: אני משתמשת בהם. [לוחצת על רוטב הילדים]

אלקנה: [לחנה] היא משתמשת בהם.

חנה: היא לא מוכנה להעביר לי את הילדים.

  אני לא מבינה את זה!

  לא מבינה את זה!

פנינה: אלקנה, אתה יכול להעביר לי קצת אהבה?

אלקנה: האהבה אצל חנה.

פנינה: אז תבקש ממנה.

אלקנה: אני מצטער, אבל האהבה הזאת של חנה,

  את לא רואה?

פנינה: הוא לא מוכן לתת לי את האהבה,

  אני לא מבינה את זה!

  אני לא מבינה!

[הוא מקיש על כוסו כדי להשקיט את האווירה, אז הוא קם,

ומספר]

מספר: לאלקנה היו שתי נשים.

  שם האחת חנה

חנה: אני.

מספר: ושם האחת פנינה.

פנינה: אני.

מספר: והנה לפנינה יש ילדים

פנינה: לי!

מספר: ולחנה אין ילדים

חנה: לי.

מספר: ואילו את חנה אהב אלקנה, מנה אחת אפיים.

חנה: אותי!

מספר: ואת פנינה לא אהב… מנה אחת אפיים.

פנינה: אותי.

חנה: [דידקטית] אותי אלקנה אוהב. אבל אין לי ילדים.

פנינה: [כנ“ל] אותי אלקנה לא אוהב. אבל יש לי ילדים.

חנה: בגלל שאין לי ילדים, אני אומרת.

  ילדים יותר טובים מאהבה.

פנינה: בגלל שאין לי אהבה אני אומרת

אהבה יותר טובה מילדים.

חנה: איך אני מקנאה בך, שיש לך ילדים.

פנינה: אין אני מקנאה בך שיש לך אהבה.

חנה: תני לי קצת ילדים.

פנינה: תני לי קצת אהבה.

חנה: ילדים

פנינה: אהבה

חנה: ילדים

פנינה: אהבה

אלקנה: בנות, בנות, לא לריב.

אי אפשר שיהיה הכל.

חנה: למה לה אתה נותן כל כך הרבה ילדים

זה מכעיס אותי!

אלקנה: אל תכעסי חנה. אל תכעסי.

אני אתן לך עוד קצת אהבה.

הנה, קחי. הנה. [הוא מפזר לעברה אהבה כביכול]

פנינה: למה לה אתה נותן כל כך הרבה אהבה.

זה מכעיס אותי.

אלקנה: אל תכעסי פנינה, אל תכעסי.

אני אתן לך עוד קצת ילדים

הנה , קחי, הנה. [כנ“ל]

פנינה: אני לא רוצה עוד קצת ילדים.

אני רוצה אהבה.

יש לי מספיק ילדים.

תן לי אהבה. אהבה!

אלקנה: היא רוצה אהבה…

אני לא יכול לתת לך אהבה,

כי אני נותן אותה לחנה.

חנה: לא רוצה אהבה.

ילדים אני רוצה!

ילדים. ילדים!!

יש לי מספיק אהבה.

תן אותה לפנינה.

אלקנה: לפנינה אני נותן ילדים.

פנינה: לא רוצה ילדים.

קישטא. לכו!!

חנה: אהבה! קישט! לכי…

איכס!!

אלקנה: אי אפשר קצת שקט בבית הזה!!!

מה דעתכן לתת לי קצת שקט?

כל היום מקשקשות,

ילדים, אהבה

אהבה ילדים.

גם לי חסר משהו –

שקט. [מוציא שפופרת קטנה עם שקט]

תנו לי שקט, מה דעתכן.

פנינה: אהבה.

חנה: ילדים.

אלקנה: שקט.

[כולם מתכוננים שוב לסעודה,

מרימים את הרטבים שלהם,

כאשר פנינה פונה אל חנה]

פנינה: [בשקט] יש לי הצעה.

יש לי הצעה, צנועה.

ילד תמורת אהבה.

אלקנה: [בביטול] ילד תמורת אהבה!

פנינה: כן. ילד, תמורת אהבה.

אלקנה: ילד תמורת אהבה…

נו באמת. ילד תמורת אהבה.

מה זה ילד תמורת אהבה.

שמעת אותה.

היא רוצה לתת לך ילד…

תמורת…

מי שמע כזה דבר.

פנינה: את אמרת מקודם, שהיית עושה הכל…

חנה: כן. באמת. לא צריך לתפוש אותי במילה.

אמרתי, נכון.

אבל מה… את חושבת ש…

[מהרהרת בדבר] זה לא רע!

אלקנה: זה מצחיק, זה…

  ילד תמורת אהבה.

על מה את מדברת?

פנינה: שני ילדים תמורת אהבה.

אלקנה: [בבוז] שני ילדים תמורת אהבה!

חנה: את לא מתביישת?

שני ילדים. לא, זה…

טוב…

אתה שמעת?

  שני ילדים. תמורת…

את מקשיבה לעצמך?

איך את מעזה להציע כזה דבר. זאת בושה.

ילדים תמורת אהבה. מה, זה נראה כמו איזה שעשוע?

פנינה: חמישה ילדים תמורת אהבה.

אלקנה: תמורת מה?

פנינה: אהבה.

חנה: היא עושה ממני צחוק.

היא רוצה לתת לי, חמישה ילדים

ובתמורה,

לקחת אהבה.

תגידי את נורמאלית.

את מדברת על אהבה!

אהבה.

אהבה. זה לא משהו שעושים באצבע.

זה לא משהו שקונים בסופר.

ומה את מציעה לי?

ילדים? ילדים יש הרבה. כל בתי הספר מלאים ילדים.

ואהבה, מי יימצא אהבה?

היא לא גדלה על העצים.

היא דבר נדיר. בכל החיים את מוצאת אחת כזאת.

אם יש לך מזל. ואם גם לא מרמים אותך, ונותנים לך משהו מזויף.

כי זה לא קשה למצוא מזויף.

בכל מקום יש אהבה מזויפת. קשה ממש לראות את ההבדל.

אבל איזה הבדל, איזה הבדל.

את מבינה על מה את מדברת?

פנינה: עשרה ילדים.

קחי הכל. הכל.

מפרי הבטן.

הכל הבשיל כבר, את לא צריכה להתאמץ.

קחי עשרה.

אני הכנתי. וגידלתי, והנקתי.

ושלחתי לבית ספר, כל בוקר.

את לא צריכה יותר לעבוד,

רק לשים במיטה, ולתת נשיקה בערב, על המצח.

קחי. זה מפעל חיי,

ותני לי את האהבה.

[חנה נעמדת, אחריה גם פנינה נעמדת,

הן מביטות זו בזו חליפות,

אז ברגע אחד, מחליפות את המקום.

אלקנה מביט בהן בפליאה,

כולם שוב מתיישבים.]

המספר: לאלקנה היו שתי נשים

שם האחת חנה.

פנינה: אני.

ושם האחת פנינה.

חנה: אני.

והנה לפנינה יש ילדים.

חנה: לי.

ולחנה אין ילדים.

פנינה: לי.

כי אלוהים סגר רחמה.