עודד ליפשיץ

עוד מחזה קצר

א׳ וב׳ עומדים רחוקים זה מזה, משני צדי הבמה.  א׳, גבר בסביבות 40, בעל נוכחות, אפשר לומר. גבר בשרני, אבל בעל מראה איתן. ב׳, גם הוא בסביבות 40, צנום יותר, לפחות עפ״י איכותו השברירית. שניהם עומדים וסורקים את הקהל זמן ארוך.

א

אז זה הולך להיות עוד מחזה קצר.

ב

ככה זה נראה.

א

הקונפליקט, הגילוי, הצחקוקים, ובסוף

הפאנצ׳ ליין השחוק.

ב

כל זה.

(רגע)

א

אני לא מאמין שאני הולך לעשות את החרא הקצר הזה שוב.

ב

אני מבין על מה אתה מדבר.

(רגע)

א

קצר. 10 עמודים, ברווח כפול, לפחות. אבל זה יכול להיות גם 20 עמודים.

(רגע)

ב

נשתדל לשמור על זה קצר.

א

אז מה, עוד איזה סטודנט, מסדנת כתיבה

בודק עלינו את האמנות שלו?

ב

הייתי אומר שכן.

א

או איזה כותב נסיוני, סמולני כזה. משהו רדיקלי כאילו. כיבוש.

או סתם איזה מישהו שחושב שהוא איזה מחזאי! שכל הזמן שולח את המחזות שלו לכל חור, נואש לבמה.

לא סמולני. לא נסיוני אפילו.

סתם מישהו.

ב

אולי. מי יודע.

א

איזה עולב.

ב

תראה. צריך לתת הזדמנות.

א

אני מקצוען.

(רגע)

שחקן מקצועי.

(רגע)

למה אני צריך להשתתף בדברים האלה?

ב

למה באמת?

א

אהבת המקצוע.

ב

אהבה שופעת.

א

אני כבר פה, לא?

אל תבין אותי לא נכון.

אני חושב שזה נהדר לתמוך בדור הצעיר.

כל החיים שלי תמכתי בדור הצעיר.

גם כשהייתי בעצמי  הדור הצעיר.

התחתנתי.

אשתי. היא לא חושבת.

היא מאמינה שהדור הצעיר צריך לאכול.

הכוונה לילדים שלה.

ב

אז מה… מה אתה עושה?

א

מה שיש.

ב

מה שיש.

א

מה שיש, מה. איפה שיש.

אבל לא מוקדם בבוקר.

שונא בתי ספר יסודיים.

כיתות א׳ג׳.

זה הקו האדום שלי.

ב

א׳ג׳ דווקא?

א

א׳ עד ג׳.

זה גורם לי להרגיששמכרתי משהו בנשמה שאסור לגעת בו.

אבל אין שום דבר רע בהשלמת הכנסה.

זמנים השתנו.

ב

(סוקר אותו, לא באמון גדול)

זמנים השתנו.

(א׳ נאנח. מציץ בשעונו. רגע.)

א

הם אמרו לך משהו?

נתנו לך טקסט, משהו כזה?

ב

לא. לא נתנו טקסט.

א

לא ביקשת מהם את הטקסט?

ב

לא. למה? אתה לא ביקשת את הטקסט?

א

בשבילי זה חלטורה.

ב

חלטורה.

א

כן. אמרו לי להיות פה ב8. הסוכנת. אז אני פה. אני לא מתכונן לחלטורות.

בדרך כלל יש איזה פראייר אחר שהרבה יותר מוטרד מזה ממני, אז אני סומך עליו שידע משהו.

(מנסה לרכך)

תראהאני בתחום הזה הרבה זמן. אני מכיר את העבודה. עשיתי כבר הכל. אתה בטח יודע.

ב

יודע מה?

א

מה עשיתי.

ב

אני לא יודע.

(רגע)

א

אז אתה חדש בעסק?

ב

אני לא חדש.

א

(מרים גבה)

טוב.

ב

אני בעסק כבר 20 שנה.

א

20 שנההרבה זמן. איפה אתה עובד?

ב

בצפון.

א

בצפוןפריפריה.

ב

לא פריפריה. בערים הגדולות.

א

מה כרמיאל? צפת? כאלה?

ב

גם.

א

יש שם תיאטרון בכלל?

ב

עולם שלם של תיאטרון.

א

אז משם אני כנראה לא מכיר אותך…

(שהייה)

יש שם כל מני חוגי ערב בטח? במות חובבים?

ב

אני שחקן מקצועי.

א

טוב. אני לא שופט. היום זהתחום מאפשר.

כל דבר שאפשר לחיות ממנו.

אז תגיד, מה שיחקת לאחרונה?אז תגיד, מה שיחקת לאחרונה?

ב

דון ז׳ואן.

א

דון ז׳ואן כמו בדון ז׳ואן, של מולייר? אתה מתכוון, שיחקת את דון ז׳ואן?

ב

לא. סגנרל, המשרת…

א

המשרת.

תפקיד יפה.

(רגע)

אתה סוג של ב׳ נכון?

ב

של מה?

א

של ב׳. הדמות ב׳.

ב

כן. אפשר לומר. ב׳.

א

יש לי טביעת עין.

ב

מה זאת אומרת?

א

רואים. רואים שאתה ב׳.

ב

איך נראה ב׳?

א

ראיתי כמה ב׳תים. בדיוק ככה.

עונים תשובות קצרות.

תמיד שואלים שאלות קצרות

הם שם בשביל לעבות את הסצנה. דמויות משלימות.

ב

תראה, אני אוהב את המקצוע.

א

אז מה, איך זה הולך? אתה פותח את העיתון ומחפש מודעות, דרוש ב׳ להצגה נסיונית? ואז שולח קורות חיים? אני ב׳ מקצועי, אשמח לשחק אצלכם?

ב

אנשים פונים אליי. מכירים אותי.

א

ממש משוגע לדבר. אתה יודע, אני תמיד מסתכל עליכם, הב׳תים, ומרגיש שזה בא אצלכם ממקום אחר. איזה צורך אנאלי. כמו לסדר ספרים בספריה…

ב

ואצלך?

א

אמרתי לך. אני לא עובד בחינם.

ב

אז זה הופך אותך לא׳?

א

כן. מאז ומתמיד. כבר עשיתי כל א׳ אפשרי.

ב

למשל?

א

למשל. אותלו.

ב

א׳ קלאסי.

א

בתיאטרון הלאומי.

ב

תפקיד ששווה לחיות בשבילו.

מה עוד?

א

אני לא הולך לשפוך לך כאן את הרזומה שלי.

הפריפריה צריכה לפתוח קצת את העיניים, להסתכל למרכז. זה חשוב בשבילה.

(רגע)

מחזה קצר.

ב

קצר.

א

מה מצבת הזמן?

ב

6 דקות.

א

לי זה לא מפריע.

אם הם רוצים שיכניסו לפה גם להקת מחול יפנית.

שיעשו בזמן הזה מה שהם רוצים.

אני עובד תחת חוזה.

ב

בשביל זה?

א

אני שחקן מקצועי. יש לי חוזה. יש לי סוכנת. היא אומרת לי שאני צריך להיות. אז זה אומר שהתנאים, הותאמו.

ב

אני רואה שהתנאים שלך מצוינים.

בשביל להופיע בתיאטרון קצר.

א

לא הכל זה כסף בסדר?

יש דברים מעבר לכסף.

יש מעמד אמנותי.

הם לא אומרים לי הכל. יש דברים שטובים להתפתחות שלי. לאאורה שלי. אני יודע מה.

ב

באמת מדהימה ההתפחות שלך מרגע לרגע.

א

אני לא שואל שאלות, בסדר?

בשביל זה יש חוזה. החוזה צריך להצדיק את הצרכים שלי.

לקח לי 15 שנה לעבוד על החוזה הזה. יש לי כמה הישגים.

אני ישן עד 10 בבוקר.

אני לא עושה ילדים א׳ג׳.

לא לובש יותר משכבה אחת, או משחק דוב. אלה החשובים.

ב

אבל אתה כן משחק במחזה קצר, נסיוני, בלי מחזה, לצד איזה ב׳ חובבן.

א

החוזה שלי לא מושלם. זו עבודה אינסופית.

ב

אתה יכול תמיד לסרב, לא?

א

לסרב? בטח שאני יכול לסרב. אבל אתה יודע איך זה, הם אף פעם לא אומרים לך מה המניעים שלהם. לפעמים הם רוצים לראות אותך במשהו מסוים, רק כדי לבדוק אותך בלי שתדע, למשהו אחר, שאסור להם עוד לדבר עליו.  יוצרים אצלך תחושה שכל צעד מוביל לצעד הבא, ואם לא תעשה אותו, אז תחתוך את רצף ההתקדמות… זה אף פעם לא נגמר. אתה מכיר את זה.

ב

(באירוניה מופגנת)

לא. אני עובד בפריפריה.

א

אה. כן

(רגע)

מחזה קצר.

ב

קצר.

א

מחזה.

ב

מחזה.

א

איפה אנחנו?

ב

8 דקות.

א

אתה חושב שיש פה איזה נושא?

ב

נושא?

א

משהו מאגד שמסביבו כתוב הדבר הזה?

ב

לא.

אולי זה חלק מהקונספט.

(רגע)

כאילו שהמחזה כותב את עצמו…

(רגע)

א

הקונספט? כן, הקונספט.

(רגע)

חרא מחזה.

(רגע)

הם חושבים שזה אומנות בטח.

להושיב את הדמויות ולתת להם ככה לאונן את עצמם בלי הכרה.

ב

לא צריך לבקר אותו, הוא בטח לא יודע איפה להתחיל. אפשר לתת לו איזה דחיפה קטנה. זה לא יזיק.

א

מה אני נראה לך, איזה ליצן? יש כותב לדבר הזה לא? או שכל העניין פה הוא כאילו מן התחכמות סמולנית כזאת. אנשים חושבים שיכולים לשים על הבמה מה שהם רוצים, כל עוד שמים איזה טאלנט שיגיד את המילים. סתם מילים. שיגיד מה שהוא רוצה. זו הסיבה שהפסקתי עם התיאטרון הממוסד.

ב

אני לא ממש זוכר אותך מהתיאטרון הממוסד.

א

מאיפה אתה יודע?

הייתה תקופה שהכותבים הכי טובים כתבו בשבילי.

ניסים כתב בשבילי. חנוך כתב בשבילי. גם הילל.

זה היה לפני שהפכו את הכל לאיזה מערכון ממוחזר,

חנוך התקשר אליי פעם אחת, כשהייתי באירופה, ואמר לי, לא נעים לי להחזיר אותך מאירופה. אבל כתבתי משהו בשבילך.

חנוך, בשבילך אני חוזר.

בשביל מי אני אחזור היום?

הם מחפשים רק שמות.

אין מקום יותר לא׳ אמיתי. אמיתי!

ב

נראה לי שאתה יותר מדיי בנוסטלגיה.

א

מה זאת אומרת?

ב

אולי, זה מציק לך שאתה לא מקבל תפקידים?

א

פששש. אפשר להוציא את הפוץ מהפריפריה, אבל אי אפשר להוציא את הפריפריה מהפוץ.

(רגע)

כן.

אז?

באתי לתיאטרון קצר כדי שיראו אותי.

אז?

זה מה שאתה רוצה שאני אגיד?

שאני משווע למילים?

שאני לא יכול לחיות בלי המילים?

שאני חייב להגיד את המילים, אחרת אני לא אהייה קיים?

אבל אין מילים.

(נרגש וכנה)

אתה מגיע לבמה כדי להגיד משהו.

אבל שייתנו.

שיתנו משהו.

איזה משפט לעבוד איתו

איזה מונולוג! קיבינימאט!

שייתנו לי את המילים שאני צריך!

ב

נראה לי שהברחת את הכותב.

א

כן. זה אבוד.

הלך.

מצטער.

ב

אנחנו לבד.

(רגע)

א

לא חשוב. זה הולך להיות אותו דיאלוג לעוס בכל מקרה.

ב

כן. כנראה.

א

אתה בטח איזה בעל אומלל, ואני דופק את אשתך מאחורי הגב, ועכשיו אנחנו נפגשים בשדה התעופה או משהו, לפני שאני והיא עולים על טיסה למרוקו. ואני מזמין אותך לקפה ומספר לך איזה לוזר אתה.

ב

זה נשמע לא רע.

א

או, אני הבוס שלך. ואני מבקש ממך לנקות את החלונות של המשרד מבחוץ, ביום גשום. סתם ככה, בשביל הכיף. ואז אתה מתחיל לעמוד על הזכויות שלך. ואני מקשיב לך בהרבה סבלנות. עד שבסוף אני מעיף אותך מכל המדרגות.

ב

יש כאן תבנית מאוד ברורה.

א

כל אלה מחזות קצרים שעשיתי.

ב

בשביל מה?

א

אתה שואל אותי?

ב

בפסטיבל?

א

בפסטיבל.

ב

מה אתה אומר שנחזור לדיאלוג?

א

בסדר. בסדר.

ב

מחזה קצר.

א

קצר.

ב

מחזה.

א

מחזה.

(רגע)

כל הדיבורים האלו הוציאו אותי מהפוקוס.

(רגע)

אז מה הספירה?

ב

12 דקות ומשהו.

א

טוב.

נצטרך לעשות קיצורים.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *