בסופו של דבר

בסופו של דבר, זה הכל כבר קרה את היית כבר את, הייתי אני זה היה במבט, מתגלות הפנים החלון המוסט, בכן שושנה זה התחיל במעט, זה קרה לפנים
כבר נפגשנו מזמן, את ראית אותי כבר כבר נפגשנו לפני החלון המואר התחשק לנו שוב לשחק מן משחק את היית מסתובבת, הייתי נסגר
זה קרה כבר מזמן, זה קורה לך שנים ומצמיד את חותמת החול לָפּנים את היית מה שאת, הייתי אני התרגלנו לזה ואנחנו שונים
התפלאנו מאוד, בחלון המרושת מה שהתחיל ונגמר במבט מלוכסנת חותמת האור המונח הרוכסן שנפתח, הסדין המקומט
זו הפעם הזו, אך קרה בעבר כבר עברנו בסך, כבר היינו בשר כבר מצאנו הכד, והפרח הונח כבר עשינו את כל מה שאפשר
בסופו של דבר, העיקר שנשכח כבר מגע הפנים והמשי הרך שהצמדנו בפה, שאחזנו בכף העיקר מסתתר כבר במה שנשכח
את חושבת על זה, מחשבות כל עיקר בראשך מתיישבות, על התריס, הנקר מתחשק לך לזוע אל פנים ואחור מתחשק לך למשוך את הצליל המוכר
המרפסת פתוחה, ובפנים המבט ובינינו נותרה רק דמותך האחת ובינינו נפתח המראֶה אל הצד התקרבנו לבד, התרחקנו לאט
כבר מצאנו את זה, ואיבדנו תדיר חלונות נפתחו והוגפו להכביר החולות נודדים, התחושה ישנה המנורה מכתיבה צלליות על הקיר
זה קרה כבר מזמן ועכשיו מאוחר ומכל הדברים שקרו, מה נשאר התמונה הקטנה, החלון אל הפנים זה הכל כבר קרה ועכשיו הוא נייר.
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *