האיש שלא הולך לשום מקום

האיש שלא הולך לשום מקום

“מה תספר?” קרא המנדנד

באזני חברו שאל המשענת נצמד

ביום סתיו די-נעים, בנדנדה שבגן

התנדנד לו מצד אל צד

״שמעתי על ההוא שעומד על בניין

בלי לזוז, כך בכל השעות של היום

בעירו כך קוראים לו כמדומני – ‘האיש

שלא הולך לשום מקום‘״

“מעניין הסיפור” הרהר המנדנד

“ואמור לי, מדוע לא זז?”

“לא יודע” השיב המנודנד ”כנראה

הוא אינו הטיפוס הנחפז“

״ופעם, טיפסו נערים סקרנים

והחלו לשאול שאלות

וכשהמשיך לעמוד כך זקוף ולהרהר

הסתובבו מסביבו והשמיעו קולות״

”ובכן…“ הוא פתח לבסוף ואמר

“אם כבר עליתם עד הנה

הרשו לי לחלוק שאלה עקרונית

שאין מסקרנת ממנה”

״הגידו נא לי, אם אפשר הדבר,

מה דעתכם על הבית ממול –

האם נכון להסיק שחוּמה היא הדלת

וגבעול חבצלת בקע במנעול?״

״כי קשה לי לקבוע תרופה להיסוס

ולחרוץ דעתי בדבר לא מעיז –

שדומה הידית לנוצה של טווס

בשעות ערב – כשהדלת נצבעת טורקיז״

“ומה הם ענו” שאל המנדנד

ואמר לעצמו “איזה קשקוש”

“ובכן, שאם מביטים על זה – די הרבה זמן,

אז צבעה של הדלת הוא סוג של ניחוש“

״ואפשר להחליט גם שקצה הידית

נהפך בצהריים ארוך כמו טווס

אבל כמה אפשר לעמוד ולהביט?

האמת, העניין כבר הלך ונמאס״

”אז עזבוהו לבד, נחפזים לדרכם

תוהים על טיבו של האיש המוזר

סיפורים גם סופרו, ביניהם מפחידים

ומזה זמן שאליו אף אחד לא חזר”

“היה מתבונן הוא בשקט גמור

בפני הילדים המציצות מרחוק

ומול כמה זקנים שחשבו בטעות

שנורא הוא –  השתדל בנימוס לא לצחוק”

“וזה הסיפור?” שאל המנדנד

“לא ממש” הניף זה את רגליו

“אמנם אחר כך הנושא קצת נשכח

כשיחה של בדרך אגב”

”אבל יום אחד עצר ראש העיר כרכרתו

וצעק לו ‘הי מה ת’עושה’

‘שום דבר’ הוא אמר אך ההוא התחמם

“‘לא נראה לי דבר שכזה’ “

”אבל מה ת’רוצה’ הוא למטה צעק

וכבודו כבר קרוב להחוויר

‘לא יודע, תרד ותמכור אגסים

אתה הורס ת׳שלווה של העיר”

“ואמנם כבר מזמן ואילך, ת’מבין,

כשעברו תחת צל בניינו

היו שאמרו נפגעים במקצת

‘היי, מה הוא חושב את עצמו?‘”

” ‘לא חשבתי על זה’, היה מהרהר

אל ליבו כששמע את דברם

אבל הוא עמד ובקושי כבר זז

ברציפות משך לילה יומם”

“לילה יומם?” שאל זה מאחור

“לא חשוב, לא חשוב, רק תמשיך לנדנד”

“אך תגיד ידידי האם יש לזה סוף

עוד מעט כבר הערב יורד”

“כן, סבלנות, אל תקטע” הוא נהם

“במקצב השירי ת’פוגע

אולי אם תקשיב ותיתן לדבר

תוכל גם ללמוד, מי יודע”

(אתה יכול לנדנד רק טיפה יותר חלש (?!)

עוד מעט הענף בי נוגע)

״גדולי המומחים אז הגיעו לעיר

עם מזוודות מרשימות מעור רך

לעשות תחרות על לקוח נדיר

וכולם התערבו מה ייקח״

״ואיחוד הבונים וראשות הגנים

העמידו שם פרס בציפוי צהבהב

לזוכה שיצליח לשבות את לבו

והבטיחו שיווק לקהל הרחב״

״- מישהו הדגים שם קלפים מקרטון

שהופכים צבעיהם בעזרת מחשבה

ואחר אף תכנן דגמי כפיות

שיכולות להוסיף לקפה אהבה״

ואחד שם פיתח תשבץ מתנועע

וגייס בשבילו גם תמנון

וביקש שיזוז כשרגליו הן חרוז

למילים שסופן באות נ׳

ופלאים למכביר על טהרת התחביר

נערכו שם הלוך וחזור במצעד

ושופטים ישישים מאגף הכבישים

התווכחו מי יהיה החתן המיועד

אך אדיש הוא עמד והביט במרבד

השמיים הגס הנוסג לו ושב

לפעמים העדיף להביט לו גבוה

ובערב שכב על הגב

“מה יהיה?” רטן זה המנדנד

(שסבל הוא מעט דיחויים)

“כן, נכון, כך כולם שאלו

והכריזו תבוסה ועזבו ת’בניין

שאת כל קומותיו הם עלו”

״אז הציע פרשן של עיתון מרכזי

לנקוט בשביתה חריפה של המשק

‘שיראה שבעצם הוא די כמו כולם

וירגיש מאוים ויצא לו החשק‘

גם נקבע תאריך, בשביעי לשלישי

(לנוחות הרבים זה היה יום שישי)

כדי שייצאו במפגן עמידה

עד שיַראה סימני מעידה

אך המבצע התרסק תוך דקות מעטות

וזכור עד היום הוא לגנאי

שכן הרבים מהרו לעזוב

והפטירו ברוח קצרה ‘אין לי פנאי!‘

אבוד בכיסאו, בכרכרה המטופחת

ישב לבדו ראש העיר האומלל

ואיים, ‘שאיש לא יעיז ויפתח!‘

ונבר ביאוש בתוצאות המחדל

‘זו העת’ כך חשב ‘להכריז כבר מראש

על תבוסה בבחירות, אין מנוס’

ונאלץ לפייס את ידו הרועדת

שהושיטה לפיו הרפה את הכוס

אבל רק איש תחזוקה שעבד ברשות כבר שנים ארוכות ארוכות הוא אמר כדרך אגב לאיזה גיזבר מנומנם  –

׳אולי נדביק לו בראש, כך שיהיה,

איזה מקל עם נורה של פנס

וכך לפחות לעת ערב יאיר,

למה לא? זה יותר מנומס׳

ובשיחה קצרצרה עם כבוד כרכרתו

נאמר בנימת ניצחון ובלשון מנהלית

‘תעשה שיִראה כמו עמוד בכיכר, אם אפשר

ובקיץ נתקין מעלית’

השמחה אז נחוגה בעיר הקטנה

יום שלם שהוכרז למטרת השקה

ודגלי הפרסומות נותרו למזכרת

מאז בכניסה לאולם הלשכה

והמון תיירים ששמעו ת׳סיפור

מגיעים מרחוק אל העיר – עד היום

לראות את האיש שנודע לפרסום –  

׳האיש שלא הולך לשום מקום׳

ומאז הוא עומד לו זוהר חלושות

גם בשיא של שעות החמסין

וכפי הנראה לא חושב הוא כרגע

לרדת לרחוב ולמכור אגסים”

“וזה הסיפור?” רטן זה המנדנד

(שהרגיש כבר די מנוצל)

כבר חשב הוא הביתה לחזורה

וזה היושב בקלילות פלט “כן”

מתנדנד לו קדימה אחורה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *