הלבנה והאדומה

המחזה עלה במסגרת פסטיבל 14/48 בבימוי ירדן גלבוע ובהשתתפות ירדן אורלובסקי, דניאל בוצר, בן יוסיפוביץ׳ ויעל מסנר

הקטן: אתה חייב להיות רגוע טוב?

היפה: להיות רגוע.

הקטן: לשדר קור רוח, קודם כל, זה א-ב.

היפה: קור רוח.

הקטן: קודם כל קור רוח, א-ב

אתה רק יושב פה, עם קור רוח. זה הכל.

היפה: זהו? מתי נכנסת העשייה?

הקטן: אחר כך. קודם הקור רוח,

אחרי שתיישם את זה, נדבר על העשייה.

היפה: טוב, מיישם מיישם…

רק הקור רוח מלחיץ אותי.

הקטן: ששש….

היפה: ששש…

(היפה לוקח נשימה, נרגע כביכול)

הקטן: טוב, עכשיו אתה מתחיל.

ואתה מתמקד באדומה.

היפה: באדומה.

הקטן: רק באדומה.

היפה: אבל אני רוצה ללכת על הלבנה.

הקטן: בשום אופן. אתה מתמקד באדומה,

כדי להגיע ללבנה.

היפה: וזה בסופו של דבר יגיע ללבנה?

הקטן: כן, אבל קודם זה צריך לשקוע באדומה,

רק אחרי שזה שוקע, זה יכול להמשיך ללבנה.

היפה: למה לא ללכת ישר על הלבנה?

הקטן: בשום אופן. הלבנה יודעת שאתה מתמקד בה.

אם אתה הולך ישר אל הלבנה, נגמר המשחק.

היפה: איך אתה יודע שהיא יודעת?

הקטן: כי היא הלבנה…

היא יודעת את זה. בגלל זה היא באה עם האדומה,

כדי לתת לה תמיכה מלמטה.

אבל היא לא מצפה לזה שאתה תלך על האדומה.

היפה: אבל מה יהיה אז אם אני אסתבך עם האדומה?

הקטן: מה זאת אומרת?

היפה: אם אני מסתבך עם האדומה,

והלבנה חושבת שהלכתי על האדומה,

איך אני משתחרר מזה?

הקטן: זו כל התכנית…

–

הלבנה: סתומה אני.

האדומה: אשכרה.

הלבנה: סתומות אנחנו.

האדומה: אשכרה.

הלבנה: כלום לא זז.

אין תנועה. חשבתי שאני מרימה משהו היום.

האדומה: אשכרה.

הלבנה: הכל כאילו מת,

תזכירי לי למה יצאנו למקום השומם הזה שוב?

האדומה: אשכרה.

מה עם השניים האלה?

הלבנה: הם? פחחחח.

האדומה: למה, דווקא יכולה להיות סיטואציה.

הלבנה: איזה סיטואציה.

האדומה: אני אומרת, יכול להיות שבאיזה סיטואציה,

בסיטואציה הזו זה יכול להיות.

הלבנה: את לא רואה,

הם כל הערב בתוך העיסה של עצמם.

מדסקסים פילוסופיה נראה לי.

זו סיטואציה של גייז.

האדומה: לאו דווקא,

נראה לי שההוא מציץ לכיווני.

הלבנה: מי זה ההוא? הקטן?

האדומה: לא, ההוא, היפה…

הלבנה: (מתעוררת) את חוששת?

האדומה: ודאי.

הלבנה: עלייך?

האדומה: בוודאות.

הלבנה: אין מצב.

האדומה: מציץ מלוא העין,

בכל כובד ההצצה.

הלבנה: דווקא יפה ההוא, היפה.

האדומה: לגמרי, נכון?

הלבנה: לגמרי.

האדומה: (נרתעת) תשמרי על ספייס כן?

יש גם את ההוא.

הלבנה: מי, הקטן?

האדומה: כן, את יכולה להתמקד בקטן,

לא צריך ללכת ראש בראש.

–

היפה: אני עדיין ממשיך?

הקטן: אתה ממשיך.

היפה: אני לא יכול יותר עם המשחק הפכולוגי הזה…

הקטן: אתה לא מרפה עדיין.

היפה: היא מאותתת לי משהו. זה מלחיץ אותי.

הקטן: מי, האדומה?

היפה: לא, הלבנה.

הקטן: נו, אתה רואה?

היפה: כן, אני מרגיש איתותים.

אני יכול לעבור ללבנה?

הקטן: בשום אופן לא!

אם אתה עובר ללבנה כל העניין מתפרק!

אתה על האדומה עד שאני אומר לך.

הלבנה עוד לא בשלה.

–

הלבנה: אז את לא משחררת לי?

האדומה: את מה?

הלבנה: את מה. את היפה.

האדומה: למה שאשחרר לך?

הלבנה: כי יש כאן היררכיה כלשהי,

את לא בדיוק יכולה להכיל את היפה

צריך בשביל זה פסיליטיז.

האדומה: כלומר.

הלבנה: כלומר אמצעים. אמצעים להכיל את היפה

יש סיכום שבתור הסייד קיק שלי לי יש את הבחירה הראשונה

ואת מקבלת תמיד את מה שנשאר.

האדומה: מי סיכם כזה דבר?

הלבנה: זה טבע הדברים. אין לך מספיק פסיליטיז.

האדומה: הוא שלך ממי. אני בכלל הולכת על הקטן.

היפה לא מעניין אותי.

הלבנה: טוב. אז שחררי לי את היפה.

האדומה: חכי, זה עניין של טיימינג.

הלבנה: מה טיימינג?

האדומה: כדי להגיע לקטן, אני צריכה להתחיל עם היפה,

אני לא יכולה פתאום לשחרר את היפה

כי לא ישאר לי הקטן.

הלבנה: כאילו, על מה את מדברת?

האדומה: זה כזה מלכוד 22 כזה.

הלבנה: מה זה מלכוד 22?

האדומה: זה כשאת חרמנית על משהו,

רוצה שהוא יבוא,

אבל אז את כאילו – הבה נתחכמה לו

והולכת לדבר שאת לא חרמנית עליו

כדי למשוך את הדבר שאת חרמנית,

אבל אז את בבעייה.

הלבנה: מה הבעיה?

האדומה: זה בדיוק המלכוד –

אם את הולכת ישר על מושא החרמנות, הוא בורח,

בשביל זה את צריכה פתיון. אבל אז את חייבת להזהר

לא לבלוע את הפתיון. את צריכה למצוא את בדיוק את הנקודה באמצע

כדי לשחרר את הפתיון ואז לתפוס את מושא החרמנות.

וזה… מלכוד 22.

הלבנה: זה מסובך.

האדומה: ומסוכן.

הלבנה: כן… לגמרי.

אז מה, את מציעה שאני…

האדומה: את תלכי על הנמוך.

–

היפה: נראה לי שהיא חותכת.

הקטן: מה חותכת?

היפה: חותכת אני אומר לך. מאבדת עניין.

בגלל שאני מתמקד באדומה.

הקטן: שטויות.

היפה: מה שטויות.

בגללך פספסתי את הרגע ונתקעתי עכשיו עם האדומה.

הקטן: שום דבר…

היפה: שים לב היא עברה אליך…

הקטן: נו אז…

היפה: נו אז שדפקת את כל התכנית.

הקטן: ונניח ש, אז מה, לא תפרגן?

היפה: מה זאת אומרת.

הקטן: נניח ש… לא תפרגן?

היפה: אתה לא יכול להתמודד עם הלבנה.

הקטן: למה לא?

היפה: מטבע הדברים.

הקטן: בסדר. אז יש לך אישור.

היפה: איזה אישור.

הקטן: לעבור ללבנה.

היפה: מה, אתה עכשיו כאילו עושה לי בכוונה?

הקטן: לא. ברצינות, אתה רוצה, תעבור ללבנה.

היא שלך.

היפה: (שוקל את הדברים) לא. הבנתי לאן אתה חותר.

אני נשאר עם האדומה.

הקטן: בסדר, עניין שלך.

–

הלבנה: ואולי בכלל בא לי על הקטן?

האדומה: למה שיבוא לך פתאום?

הלבנה: היפותטי. נניח שכן.

אז את תרצי את היפה?

האדומה: למה זה משנה?

הלבנה: לא יודעת, משנה.

האדומה: את בודקת אותי?

את הולכת כאן כאילו על הפוך על הפוך?

הלבנה: אני רק רוצה לדעת שאת לא עושה לי פה איזה תרגיל.

שבעצם את מנסה לכוון אותי ליפה והכל איזה תרגיל מסריח.

האדומה: תרגיל מסריח את אומרת…

אם את רוצה את הקטן, לכי על הקטן.

(היפה מתקרב אל עבר האדומה, הקטן מאחוריו)

האדומה: הנה, הם באים, הולכת להיות פה הצעה כלשהי…

היפה: (פונה אל האדומה) אני חשבתי…

אני חשבתי לעצמי…

האדומה: (ללבנה) הוא חושב.

היפה: אני חשבתי…

מה את אומרת? זמינה?

האדומה: אני חושבת שכן.

היפה: מצוין.

הלבנה: מצוין.

הקטן: יפה מאוד.

היפה: (ללבנה) החברה שלך אומרת שהיא זמינה.

הלבנה: כן.

היפה: מה את אומרת, את משווה?

הלבנה: לא, אני מעוניינת בקטן.

היפה: בסדר, הוא שלך. אני עם האדומה.

האדומה: הוא הולך איתי. (לקטן) אתה, יש לך מה להגיד?

הקטן: אני? שום דבר, תהנו, אני הולך עם הלבנה.

הלבנה: הוא הולך איתי.

האדומה: מצוין.

היפה: מצוין. אז הכל מסוכם, כן?

מישהו רוצה לשנות או להחליף?

הלבנה: אני בסדר עם שלי.

האדומה: גם אני בסדר עם שלי.

הלבנה: לכי ליפה קודם, אני רוצה לראות…

האדומה: לא, לכי קודם לקטן.

הלבנה: ביחד.

(הן שתיהן הולכות לאט לאט ובוחנות אחת את השנייה)

האדומה: לאט לאט…

(מגיעות ליעדן, הלבנה אוחזת בקטן והאדומה ביפה)

היפה: כולם מרוצים עכשיו, כן?

הלבנה: כן.

האדומה: טוב. אז אפשר ללכת כל זוג לדרכו.

היפה: מצוין.

(הם כולם נסוגים לאחור לאט לאט)

האדומה: עצרי!

את תניחי את הקטן. ואני אתן את היפה.

הלבנה: יפה, מה אתה אומר על זה?

היפה: אני מוכן, אבל שהוא יתרחק לאט לאט.

הקטן: אתה תעזוב קודם עם האדומה.

(שני הזוגות עומדים זה מול זה בדריכות, כמו בקרב אקדוחנים, שני הגברים מתרחקים והנשים מחליפות ידיים בתיאום)

היפה: (בחשש, ללבנה) רק שיהיה ברור שאני מכוון על האדומה

וכל זה מצב זמני.

הלבנה: ברור.

האדומה: (לקטן) שיהיה ברור שאני עם היפה וכל זה עניין זמני.

הקטן: ברור. הכל ברור לכולם. כל הסיטואציה הזאת כפויה והיא לא טובה לאף אחד…

הלבנה: לאף אחד.

ואין איך לצאת מזה.

(הם כולם צועדים לאחור לאט לאט, כל זוג לכיוון שלו, יוצאים).