צעד אחד
כשאתה מתייצב
כך בפתח הדלת
וחושב אם לחצות
את קצה המפתן
ונאחזת ידך בידית
הגואלת
ואתה מפוחד ומרגיש
כה קטן
כי אפילו אתמול
זה נכון, כבר שכחת
חזרת מיום צבעוני
ומפותל
אבל כל הדברים
שאפילו הצלחת
נשכחו כמו
לא היו שם בכלל
ונראה שוב רחוק
ומפחיד וגבוה
והאופק ניצב כתמרור
מאיים
האם תוכל באותן הדרכים
שהלכת
האם את מה שהתחלת
תוכל לסיים?
כי היום שוב
עומדים שם למעלה – בסדר
שרשרת הרים ארוכה
ומשעול
ואיך תוכל לבדך
בלי סולם ובלי חבל
לחצות את כולם
ולשוב בשלום?
איך אפשר להתחיל בדבר
שנדמה הוא,
יכול להפוך
למסע ללא סוף
כשבבית יש אור
ותנור ויש ספר
ועוגה וכוס תה
ושמיכה לעטוף?
אז חשוב שתזכור
כשעומדים כך בפתח
הפחדים הם שבים
לבקר ובאים
אבל ההרים
כשדורכים צעד צעד
נעשים לפעמים
למסלול די נעים
ודברים שרואים כבר
מאמצע הדרך
דרדר משולהב
או שן לוע ארי
הם שונים – בתכלית
טוב, שונים הם בערך
נכון, הם דוקרים –
אבל גם נסבלים
כי ככה זה, כן
תשנס את מתניך
הצעדים נדבקים לנו
פרט אחר פרט
כי אין קשת צומחת
סתם ככה בלי גשם
ואין דרך שלא מתפתלת
כמעט
אבל מי שחולם להגיע
ליעד
חייב בסופו של דבר
גם לצאת
כי כיצד ייעשה הפרפר
ללא גולם
איך תשקע החמה בסוף יום
לבלי צאת
תארוז התרמיל
ותתפוס איזה פרי
בתחילה של כל דרך
חשוב שתאכל
אם תמשיך ותלך
כך שבוע בערך
אפשר שתמצא עצמך
בחלל
מרחבים עלי ארץ
ייפתחו בפניך
העולם כל כולו
בתוך צעד אחד
אז דרוך צעדיך
וראה איזה פלא
מה כוחה של פסיעה
שהחלה לבד.
תודה על זה!
נהדר משרה אמונה