שן חלב
אני
יש לי בעיות בשיניים
כמו לכל אחד
אבל אצלי זה חזק
אז הלכתי לרופא
והנה מה שהוא אמר לי:
הרופא
יש לך בעיות בשיניים
כמו לכל אחד,
אבל אתה לא מטפל בהן כמו שצריך
אם תזניח אותן הן רק יחמירו,
מה עוד אתה מצפה שאגיד?
אני
אני יודע, כבודו הרופא
ומאוד מעוניין לטפל בבעיה,
ככה אני אומר לרופא.
אבל אתה יכול רק לתאר לך מה עובר בתוכי
הר געש של בעד ושל נגד –
מצד אחד אני סובל מבעיות בשיניים
אבל מצד שני מרגיש שאם עקרתי שן אחת
כאילו עקרתי עולם ומלואו.
הרופא
שב בבקשה.
אני
אתה עומד לטפל בי?
הרי אמרתי לך שמה שאני סובל ממנו
הוא הסבל בעצמו.
הרופא
אל תדאג, אני הולך לטפל בך,
אבל בתור יועץ פסיכולוגי.
אני
אז מה אתה חושב שהבעיה שלי
כבודו הרופא?
הרופא
אתה מתקשה מאוד בנושא הפרידה
עלית על תלולית גבוהה מאוד
ואתה לא מוצא את הדרך החוצה.
אני
וזה כאילו שהדרך מלאה בקוצים.
הרופא
ועכשיו מה שאני מבקש ממך
זה לתת לי יד, ולנשום פנימה,
ולהרשות לי להוביל אותך בדרך הזו
המלאה בקוצים.
אני
אז מה אתה מתכוון לעשות,
לעקור לי שן?
הרופא
שן חלב.
אחרי שהיא תלך, תבוא אחרת,
והיא תהייה רק יותר טובה.
אני
אני לא מפחד מהכאב,
אבל אם אפשר היה להרדים את החשש.
הרופא
עכשיו אני מבקש ממך לדמיין משהו.
אני
כל דבר?
הרופא
כל דבר, אבל אני ממליץ לך שתדמיין חוף
עם עצי דקל, כמו שכולם עושים.
אני
אני רואה חוף עם עצי דקל.
הרופא
טוב מאוד. עכשיו תדמיין שבתוך החוף הזה,
עם עצי הדקל,
יש סירה קטנה, רפסודה, עם שן חלב,
ושן החלב מנופפת לך לשלום.
אני
קשה לי כל כך להפרד.
הרופא
אבל היא מנופפת לך לשלום
ואומרת שאין לך מה לדאוג,
כי במקומה תבוא אחת אחרת
רק טובה יותר…
אני
אבל אני נקשרתי מאוד לשן
הספציפית הזאת…
הרופא
אבל היא אומרת לך שזה רק תעתוע,
ושתניח לה לנסוע,
כי היא אף פעם לא הייתה באמת שייכת למקום הזה
היא שייכת אל ארץ שיני החלב
אבל אחרי שהיא תסע יישארו החוף ועצי הדקל
ותבוא שן אחרת, שמתאימה לך יותר, מבשר.
אני
אבל אני צועק לה שגם אני לא מרגיש שייך
שתקח אותי אתה לארץ שיני החלב.
הרופא
היא לא שומעת, כי היא כבר הפליגה,
ותוך כדי היא שבה וקוראת, אל תדאג
אני מבטיחה לך… תמיד אזכור לך חסד
של חלב…
אני
הרופא, תחזיק לי את היד,
כי קשה לי להגיד שלום.
הרופא
זהו,
אנחנו אחרי.
האם אתה מרגיש משהו?
אני
במטושטש.
הרופא
תצמיד בבקשה את צמר הגפן הזה
אל ההיעדר, ותנשוך.
אני
מעניין איפה השן שלי עכשיו?
הרופא
אתה יודע איפה השן שלך…
היא ממש עכשיו נחתה בארץ שיני החלב.
אני
כבודו הרופא, עשיתי טעות נוראה,
ואני רוצה את השן שהייתה לי, בחזרה.
הרופא
זהו זה, אי אפשר להסתכל אחורה,
אתה צריך לדעת, המעבר מחלב לבשר, הוא מעבר טבעי.
אני
רק שאני לא רוצה לעשות את המעבר הזה.
הרופא
אני אומר לך, אל תנסה בכוח,
כל מי שניסה בעבר להתחכם עם הטבע, התבדה
ושילם מחיר כואב.
אני
ואני בכל זאת מרגיש שאצלי זה יהיה אחרת.
הרופא
אולי אתה מכיר את הסיפור על אורפאוס ואאורדיקה?
אני
לא.
הרופא
אוורדיקה הייתה שן החלב של אורפאוס,
והוא אהב אותה מאוד,
ואז, אל שיני החלב, היווני, החליט שהוא רוצה את אוורדיקה אצלו,
כי היא הייתה רקובה מהשורש,
ואורפאוס ניסה להגיע אל ארץ החלב
כדי לקחת בחזרה את אוורדיקה,
ואל החלב אמר לו, שהכל טוב ויפה והוא מוזמן לנסות
אבל אם יסתכל אחורה, אפילו לרגע אחד, הוא הופך את שניהם לאבנית,
וככה, לפני שהוא יצא מארץ החלב, בלי שהסתכל אחורה ובלי שהציץ,
והוא כבר עומד על סף המערה
ממש ברגע האחרון, הוא חשב ששמע שן נסדקת מאחוריו,
והוא לא הצליח להתאפק…
וכך הוא נשאר קפוא בפתח ההר, לא בשר ולא חלב,
פרווה.
אני
זה סיפור עצוב! והיא באמת הלכה שם מאחוריו…
הרופא
לא, אמרתי לך, כי השיניים לא יכולות לחזור אחורה.
אני
כבודו הרופא, האם מותר לי לשמור
את צמר הגפן הזה, המלא דם,
לפחות לתקופת מה?
הרופא
כמובן, אתה יכול לשמור אותו,
עד שתרגיש שאתה לא זקוק לו יותר.
אני
מוזר, כשאני נוגע בו עם הלשון, אני מרגיש
כאילו שאני נוגע בשן ההיא שהייתה לי.
הרופא
למה לא, אתה רואה,
ואתה עוד תלמד לגלות שההבדל לא כל כך נורא.
אני
נדמה שעם המציצה, הלשון כבר כמעט התרגלה,
מה זה אומר הרופא, שהלשון כבר עומדת להתרגל?
האם היא תשכח את השן שהייתה שם?
הרופא
בכלל לא. זה בסך הכל אומר, שאתה משתנה,
ושאתה כבר בעל צרכים אחרים
זה מה שהלשון שלך מנסה לאותת לך.
אני
ואני מנסה לדחוק את העבר בחזרה
אל תוך הפה.
הרופא
אני מבטיח לך, שכל עוד אתה מצליח ללעוס,
העבר תמיד יהיה שם איתך.
החניכיים זוכרות.
אני
הרופא, תוכל לפחות לתת לי פתק?
הרופא
ברצון. ומה אתה רוצה שאכתוב?
אני
מהכסא הזה, בתאריך הזה, יצאה שן החלב,
ומכאן הפליגה לארץ החלב.
תהייה בלבנו תמיד…
הרופא
הנה, מילה במילה.
עכשיו אתה יכול להוריד את הסינר.
אני
אני שואל את עצמי, כבודו הרופא,
לאן הולכים הזכרונות,
כל אלו שאין להם שם.
לאן נשטפות השיניים שלנו,
אחרי שעזבו את העולם?
הרופא
אתה רואה את הקלסר, מעל הארון?
בספר הזה נכתבות השיניים, לדורות
שם נכתבות כל השיניים שהיו פה
וכולן מתועדות בתיקייה מסודרת.
ושם כמובן,
תשאר גם שלך, אחרי הטיפול,
ובכל פעם שתחזור לבדיקה שגרתית.
אני
אני מפקיד בידיך,
את הפתק הזה כעדות,
הנה, קח.
והוא יספר –
על השן שאי פעם הייתה.
הרופא
אשמור בלי ספק,
ורק עוד משהו אחד, לפני הפרידה –
אני
מה, הרופא?
הרופא
חשוב גם להשאיר,
בסופו של דבר, עצה להמשך.
אל תשכח שיש שלב
אחרי האבלות –
אל תשכח שישנו גם לבלוב.
תשטוף את הפה, עם מים חמים
בתמיסה שמצוינת בדף,
ואם אחרי חודש בערך, תקופת הבשלה,
תשמע נקישה עדינה בצדודית של הפה
שדופחת מלמטה, ורוצה לעלות
אל תנעל את הלסת –
תגיד לה – יבוא.
אני
תודה אדוני הרופא
תחזקנה ידייך!
עכשיו זה ברור, יש לאן להביט…
איך הרוח נשארת, בהיעדרו של הגוף.
גם בסוף כשנראה שנגמר
גם בסופו של כל החלב
ואחרי הבשר
במאורה חשוכה ללא פתח מואר
גם שם מחכה עוד חלב…
סוף
השאירו תגובה
Want to join the discussion?Feel free to contribute!