היפופרפר
היפופרפר
במקום לא רחוק, לא קרוב
לא חם ולא קר
בביצה שבלב הסוואנה
חי היפופרפר
הוא לא היה בדיוק עוף
ולא דג עם סנפיר
לא בא לו לטרוף
לא למד איך לשיר
הוא היה כמו כל היפו
אחר. גדול, וחום – בלי מקור
אבל עם שני חישוקים
עגולים על גבו
ממש כמו ציפור
אם אני לא באוויר
ואינני שייך אל הים
מי אני בדיוק
התגלגל ונהם
הוא שחה לאיטו
מיוסר וקרוע
כשהבוץ התגבש על גבו
לא יורד ותקוע
הוא המתין כך בבוץ
לתשובה שתבוא
התשובה לא הגיעה
הגיע עוד בוץ
אז הוא החליט לעשות מעשה
וארז תיק קטן
את כנפיו הוא ניער מהגב –
זה אף פעם, או עכשיו!
הוא עזב את ביתו
ונדד לארצות-ערבה
כי חשב שאולי שם
אולי שם תהייה התשובה
לא בחורש
לא בעמק
לא בים
לא בהר
לא משקיף ממצוק מרחוק על אחו מוריק פסטוראלי –
ולא במדבר
בשום מקום לא מצא
במדויק ובאופן סופי
תשובה שתחבר את כנפיו אל גופו –
״מי אני?״
הוא דהר וצעד
פירפר ונרדם
וראיין צורות של חיים אחרות, מכול
קצות העולם
יום אחד,
ממש כשחשב, שזהו –
הסוף לפניו
ואף פעם כבר לא יבין
הוא ראה שלט קטן
״זה הסוף, סוף העולם
הסוף הסופי בהחלט.
אם הגעתם עד כאן –
אז ברוכים הבאים.״
הוא נכנס למאורה עמוקה – ארוכה
שלום! הוא קרא
לום-לום-לום-לום
מישהו ענה
מישהו? שוב ניסה
איפה אתה?
זה היה מקום לא מואר
אבל לא מפחיד
לא היה מאוחר
לא מוקדם
לא קר במיוחד
לא ממש חם
אז איפה כולם?
מישהו?
הוא-הוא-הוא
הוא שמע את הקול
חד וברור.
״אולי בהחלט״
הוא חשב.
״זה הוא קולו החכם…
אולי מדבר אליי –
סוף העולם״
״סוף העולם,
אדוני הנכבד. רציתי לשאול
כי אף אחד לא מוכן לתקן
מי אני בדיוק
היפופוטם, או פרפר
עזור לי, אני כבר ממש מסכן!״
כן-כן-כן-כן
״תודה לך, אדוני
אולי אתה עוד לא מבין
חלקי העליון רק רוצה להמריא
למרומים
אבל זה לגמרי לא מקובל על
הצד השני״
אני-אני-אני-אני
״תודה, סוף העולם היקר,
באמת זה אני, הכללי, וכך זה מרגיש
אבל כשאני מסתובב מסביב לאגם
איך אפשר שאהייה
לפרפר
כשחלקי האחר רק דורש שאהייה
היפופוטם למופת
ובלי פגם״
גם-גם-גם-גם
הוא ישב לא באור, לא בצל
ישב ושקע בדממה ארוכה
(מן הסתם כבר היה
מדוכדך ועייף)
וזמן מה שהמתין,
ותהה, וחשב.
כשלפתע נאורו עיניו.
זהו זה! קרא. אני מבין!
כן, זה נכון.
בכל שנותי הקצרות
לא חשבתי על כך מעולם –
גם הגוף, גם הראש
הזנב, הכנף,
כל זה יחד. הכל – גם וגם.
זו הייתה הטעות
שהכאיבה לי כך במשך שנים
שרציתי להיות רק אחד,
או כמו אחרים.
וכך, שכחתי להביט רק על פרט –
על עצמי.
את כל הדרך הזו,
הכי רחוק שמותר,
הייתי צריך לטייל
רק כדי להבין –
אני היפופרפר.
אני היפופרפר!
לא יותר, לא פחות
אבל בזה אני
הטוב ביותר. אם לא בסדר גמור –
לפחות.
וכך הוא שב לביתו
בצעד כבד וקליל
לפעמים הסתובב בסיבוב פירואט
לפעמים כך קפץ למרומים
הוא פרש את כנפיו
וכרע ברגליו הכבדות
והיה מאושר
ומאז הוא נשאר
לפעמים משכשך
לפעמים מטייל כמו פר
לפעמים מפרפר לו פרפור
קצר
במקום גם רחוק, גם קרוב
חם וגם קר
היפופרפר די רגיל
משתכשך וגם שר
שם הוא חי עד היום
וכאן סיפורינו נגמר
