רקס/ אדיפוס בקורונוס

,

מרפסת מלכותית, בממלכה אי שם

 

המקהלה

אלוהים! איך שדפקו אותנו!

מוכרחים להשאר בבית

הלכה הפרנסה

אוכלים את כל החסכונות

ומה שיש – להסתופף במשך

כל היום צמוד לטלוויזיה ולחיות

בפאניקה, הכל בגלל המגפה הזו

שהתפרצה פתאום, השד יודע

מהיכן, מאיימת לחסל אותנו.

 

עכשיו נותרנו אומללים

תקועים במין חופשה נצחית ללא תשלום

בלי כל אופטימיות באופק וידיעה

שתעודד אותנו, ואם זה לא מספיק –

עוד לא מצאו פתרון לממשלת המעבר!

זו שתקועה כמו עצם בגרוננו

כבר למעלה משנה. נדמה לנו 

שהכל שורר בכאוס מסביב,

מה נעשה עכשיו?

 

נפנה אל מנהיגינו הדגול,

הוא, שעורו עבה כמו של דוב,

ישכיל שוב להצילינו

ימצא את התשובה לשאלה –

מה המקור למגפה

ומהי התרופה המתבקשת,

אם לא הוא שיענה לתפילותינו – 

הוא, החכם מכל אדם,

אז באמת אנחנו אבודים!

 

נקרא בקול מכל מרפסותינו:

הושע אותנו המנהיג

פתור את התעלומה

שמע את תחנונינו!

מצא מרפא למגפה הזו!

 

מופיע במרפסת המנהיג רקס

 

רקס

עמי,

מקשיב אני לקול תחינותיכם

שעה קשה להיות מנהיג יחיד

בממלכה קטנה. עומדים אנו היום

אל מול נגיף נבזה ממלחמות

דביק וקטנוני! שבנו להיות לעבדים.

אומר לכם מתוך לבי, כשעיניי פונות למצלמה –

מילות עידוד סתומות לא יעזרו פה,

כאן לא יועילו, לא שמחה לאיד, 

ולא שנאת חינם! כדי למגר של הנגיף – אויבנו

הבלתי נראה, עליי לומר לכם את הדבר

האחראי: כדאי שתדאגו מאוד!

הדאגה בלבד, היא שתגן עלינו.

הן זוהי האמת, רק חרדה בריאה

ובמינון מוגזם, תצליח להרגיז את הנגיף,

אבל עלינו לפחד ביחד!

 

הקשיבו לי עמי הטוב,

בשעת חירום כזו

עלינו להציב חומה אל מול

אויבינו המאחד

להסתגר באומץ, ולאטום את החלון

אני ורק אני בלבד

אחבוש כפפות וממחטה

ואתייצב מול הנגיף הזה:

אמצא תרופה למגפה,

ואעקור את שורש האסון.

 

פונה מן המיקרופון, משתעל

 

(לעצמו) אוי לא.

נדמה לי שאני מתחיל גם

לפתח פה שיעול,

מקווה שלא חטפתי משהו,

או רק המחשבות על כל הדיבורים שלי

עשו אותי חולה.

אני צריך להתעלם מזה.

כדאי בינתיים, עד שאשתלט

על המצב, לא לעשות מזה עניין.

 

נכנס שליח, דופק בדלת המשכן

 

שליח

אדון, אדון נכבד!

בבקשה תפתח,

צריך להעביר ארגז.

 

רקס

לצערי, אנחנו לא עובדים היום.

 

שליח

זה ארגז שמחכה לחתימה אישית,

משירותי הפרקליטות עליו כתוב במפורש:

דחוף!

 

רקס

סגורים, אתה לא שמעת כלום?

עומד, חוזר על המילים,

ועוד נושם! אתה מסכן את עצמך,

ועוד יותר מזה – את האוויר!

 

שליח

סליחה, אבל זה לא סובל דיחוי –

כתוב פה במפורש –

״למסור, במהירות,

כדי לא לעכב את 

תהליך הטפסנות של מערכת המשפט״.

 

רקס

אני סגור היום, אתה יכול

להניח בכניסה.

 

שליח

אדוני, אבל צריך לחתום,

אם אין לי חתימה,

כאילו לא מסרתי…

 

רקס

אני לא חותם על כלום

תשכח מזה, אפשר לחטוף

קצרת.

 

שליח

באמת?

 

רקס

חזרת! גרדת עכברים, זה עובר

בצינורות החתימה!

 

שליח

אוי, זה מבהיל ממש! מה אעשה?

שלחו אותי לחתום, לקחתי פה 

סיכון גדול. אבל אם אחזור בלי כלום –

אני יכול להיות גם מפוטר מזה.

 

רקס

אם ככה, אל תדאג,

אני כבר מפטר אותך עכשיו!

זה בסמכותי, לגייס ולפטר.

עדיף, וזה גם לטובתך,

זה טוב יותר להיות לגמרי מפוטר 

מלהסתובב נמרץ במין זמנים 

מסוכנים כאלו.

 

שליח

אוי, אני מרגיש שכבר צומח לי החום!

 

רקס

אתה מבין? הגזמת עם הבלדרות.

אם יש לך מזל, אתה עוד לא גוסס,

עכשיו תלך מכאן, ותסתגר מהר.

וגם, סגור את הפה חזק!

 

השליח יוצא

 

רקס

הפרקליטות!

מזל שהם כסילים כאלה,

מחכים בסבלנות עד שאפתח פה

חבילות. תודה ולא תודה!

הוא משתעל

אוי, שוב השיעול הזה חוזר,

ממש עונה על הסיפטומים

יותר מדיי שיעול בבת אחת מכדי 

לחשוב שאני רק מדמיין את זה

למרות שאני יודע לדמיין הרבה דברים:

הנה – חשבתי שרודפים אותי

ארבעה סכינאים בלילה,

בסוף היו שם קומץ פחדנים במעטה

של מפלגה. כבר אין לי יריבים.

אני חזק! אני חזק כמו פרה!

שוב משתעל

אוי, אני חושב שזה הגיע לריאה,

ממש הרגשתי משהו, בצד הימני,

כמו מן חולשה של אפיסת מנדטים,

אז מה, עדיין אני אוחז

לשור בשתי קרניו.

אסור לי להראות תשישות.

 

נכנס הגנרל

 

הגנרל

אדוני, בבקשה תצא מהמבנה הזה,

סידרנו פתק פתק, את הכל ספרנו

מה מתברר – בסוף הגענו

לשישים ועוד אחד. נכון, גם אני לא האמנתי

אבל זו הדמוקרטיה! נדמה לי

שהרכבנו קואליציה. בגלל זה, לפי החוק 

אני מבקש ממך לצאת,

ולהשאיר לי את המפתחות.

 

רקס

סליחה, אסור לי,

קבענו במפורש – אסור לצאת מהבתים.

 

הגנרל

אתה חייב להשמע להליך הדמוקרטי.

 

רקס

אני מקשיב מאוד. שמעצמי לא אמלא 

פקודות? אבל עובדה – ככה אמרתי, שמעתי ברירור

אין יוצא ואין בא, דבר ראשון, עומד שלום הציבור –

האזרחים לא חשובים לך?

 

הגנרל

חשובים, ואיזו שאלה, 

ובגלל זה אני דופק בדלת,

לא אוותר לך הפעם!

 

רקס

באמת, לא תוותר? בסדר, תן לי שתי דקות.

 

הגנרל

ברצינות אתה יוצא?

 

רקס

מה לא הבנת?

אני יוצא תוך רגע.

 

הגנרל

טוב. שתי דקות אני נותן לך.

 

רקס נכנס אל הארמון, משמיע מבפנים קול זעקה

 

רקס

אוי לא, אוי לא!

 

שב אל המרפסת

 

הגנרל

מה זה היה, ממש הלחצת!

 

רקס

סליחה, עניין בהול, אני חייב לזוז!

 

הגנרל

מה קרה עכשיו?

 

רקס

אני לא יכול לחלוק איתך,

כל עוד אני עדיין בתפקיד.

 

הגנרל

עד כדי כך קשה?

 

רקס

מאוד, ועוד הרבה יותר,

הכי גרוע שנדמה לך – תכפיל בארבע!

המדינה עכשיו זקוקה לי בדחיפות.

 

הגנרל

אני מבין, אז מה אתה צריך ממני?

 

רקס

הכי טוב להגיד לך – שנתיים –

ליתר בטחון, ככה יהיה ממה לחסוך,

אפעל במהירות, אבל ביעילות וגם באורך רוח.

במצבי חירום כאלו, חייבים לפעול ביחד, 

אין שלי – שלך, ניצח או ניצחנו, האינטרס הוא של כולם.

 

הגנרל

בזה אני מסכים מאוד.

 

רקס

וגם אני! ובגלל זה אני מבטיח, לדאוג

לאינטרס שלנו, לכולו, תנוח דעתך, 

וכשנגמר מיד אני קורא לך!

 

הגנרל

בסדר, אבל תזכור מה שהבטחת.

 

הגנרל יוצא

 

רקס

אדיוט מוחלט.

עם אופוזיציה שכזו מי מתפלא

שוירוסים צומחים כמו פטריות?

נהיינו רכרוכים כאלו.

אדם צריך קצת התנגדות בריאה

כדי להיות חזק!

 

שוב משתעל

 

אח, זה מתגבר.

לא, לא, זה לא תקין,

כדאי מהר מאוד שאבדק!

(מהסס)

מצד שני, הנבצרות היא שורש העניין.

איך אוכל להתבצר בבית אם 

כל הזמן יסתובבו פה טרדנים?

(שוב מהסס)

ועוד פעם מצד שני, גם הבריאות שלי

היא חשובה לי!

מה הטעם בכל המגפה הזו אם בסוף גם 

את עצמי הדבקתי?

צריך לבחור בין שתיים –

חוסן השלטון,

או כוח גופני.

 

שוב משתעל

 

זו שאלה טפשית

שני הנושאים חיים שניהם ביחד, במשותף

ובאותו האיש.

 

מגיע הרופא, דופק בדלת

 

הרופא

אדוני, שמענו במכשיר

הסייסמוגרפי, שיעול רועד מהמשכן,

פתח את הפה בבקשה,

הכנס מדחום!

 

רקס

אני, בריא כמו פרד,

תשמור מרחק!

 

הרופא

אדוני, אתה בעצמך הורית

לבודד מיד, בסגר,

כל מי שמשתעל הצידה,

לצד שמאל, או למרכז,

זה קודם כל, אבל גם כל

מי שמשתעל בכלל.

 

רקס

אני מכתיב את החוקים

והחוקים אומרים, וזה ידוע –

שאני בריא.

 

משתעל בקול

 

הרופא

מה זה היה?

 

רקס

איי, איי, כואבת לי הבטן,

זו הקיבה,

אני חושב, אכלתי אתמול בערב

שני מנדטים, מהקולות הערביים.

עשיתי את זה כי אני צריך,

תאמין לי, זה לא טעים.

 

הרופא

מוזר, אם ככה, לך לשירותים.

 

רקס

אני הולך, רק אל תפריע לי.

 

שוב משתעל בקול

 

הרופא

מה זה היה?

זה בא מהגרון!

 

רקס

תשמע,

הנאומים הארוכים האלו,

אתה עומד ומדבר

בסוף אתה נהייה צרוד…

ככה זה כשרק אדם אחד

האחריות לדיבורים כולם –

אצלו.

 

הרופא

נכון. גם בזה יש הגיון.

 

רקס שוב משתעל

 

הרופא

בבקשה, תנשוף לכונכיה הזו.

לא אוותר לך.

 

רקס

לא רוצה. אני מרגיש יותר טוב.

 

שוב משתעל

 

הרופא

עכשיו נתפסת. אתה חולה,

אתה האבא של הוירוס,

רואים על המכשיר שהוא התחיל

מפה. הדבקת את כולם!

 

רקס

אני חולה? זה לא יכול להיות.

עוד לא ניצב יריב מוצלח כמוני

מול המגפה.

 

הרופא

יריב מוצלח ופונדקאי מוצלח יותר.

אדוני, אתה חולה מספר אחת!

 

רקס

אוי לי. אם זה נכון, אני מרגיש

חלש!

 

הרופא

כדאי לך להכנע לרפואה!

 

רקס

רפאו אותי,

אני כבר מתחנן לזה!

כואב לי כל הגוף ולא עצמתי עין,

חלצו את הטפיל ממני,

אני סובל כל כך!

 

הרופא

אז כדאי שתתוודה…

 

רקס

נכון. אני אכלתי עטלף,

ושני שוורים מקולקלים בחומץ,

ועגלה עם ענבים דרוסים,

הכל כדי להשאר לשבת.

עכשיו אני חולה ממש.

 

הרופא

תקום מהכסא שלך.

 

רקס

אז תרפא אותי?

 

הרופא

אם עוד לא מאוחר.

אבל המדינה, היא יכולה לכעוס.

 

רקס

נכון, אני כבר רואה אותם עם לפידים

בשער.

בבקשה מחלו. מחלו לאדונכם!

באמונה, תמיד דאגתי לעמי.

 

המקהלה

תפסיק להתלונן

אתה יורק עלינו!

 

רקס

חכו, אני חשוב מאוד 

זו שעת חירום עדיין!

 

המקהלה

נכון, אבל אתה השן שמחייבת

עקירה.

 

רקס

תנו לי לפתור את המשבר

 

המקהלה

הוא ייפתר אם תיעלם

 

רקס

אפילו לא שנה אחת?

 

המקהלה

לא עוד מילה

עכשיו תשתוק וזהו!

 

רקס

אבל מה אעשה בבית?

 

המקהלה

זו כבר הבעיה שלך. 

תהייה בחיק המשפחה

 

רקס

אבל זה הנורא מכל!

 

המקהלה

אם ככה, זה העונש

לכל המזימה!

 

רקס

עכשיו אני בודד ממש.

אתם עוד תשלמו על זה!

 

רקס יוצא

 

המקהלה

זהו. ניצלנו!

המגפה חלפה. מצאנו את

המקור לכאבינו. טמון היה בו-במקום

ששם חשבנו התרופה!

פתיים היינו, אבל עכשיו נדע לבחור,

נקשיב לקצב המעיים, ונשאל את הקיבה

בלבד – האם אנו חולים. עכשיו

נשתה קצת סירופ אלכוהולי כדי לחטא

את העבר, ונתעורר כמו חדשים.

ואז, אם ייעלמו העננים

נצא אל הרחובות

ונחגוג את חירותינו.

והעיקר, שנהייה בריאים!

עודד ליפשיץ

עוד מחזה קצר

, ,

א׳ וב׳ עומדים רחוקים זה מזה, משני צדי הבמה.  א׳, גבר בסביבות 40, בעל נוכחות, אפשר לומר. גבר בשרני, אבל בעל מראה איתן. ב׳, גם הוא בסביבות 40, צנום יותר, לפחות עפ״י איכותו השברירית. שניהם עומדים וסורקים את הקהל זמן ארוך.

א

אז זה הולך להיות עוד מחזה קצר.

ב

ככה זה נראה.

א

הקונפליקט, הגילוי, הצחקוקים, ובסוף

הפאנצ׳ ליין השחוק.

ב

כל זה.

(רגע)

א

אני לא מאמין שאני הולך לעשות את החרא הקצר הזה שוב.

ב

אני מבין על מה אתה מדבר.

(רגע)

א

קצר. 10 עמודים, ברווח כפול, לפחות. אבל זה יכול להיות גם 20 עמודים.

(רגע)

ב

נשתדל לשמור על זה קצר.

א

אז מה, עוד איזה סטודנט, מסדנת כתיבה

בודק עלינו את האמנות שלו?

ב

הייתי אומר שכן.

א

או איזה כותב נסיוני, סמולני כזה. משהו רדיקלי כאילו. כיבוש.

או סתם איזה מישהו שחושב שהוא איזה מחזאי! שכל הזמן שולח את המחזות שלו לכל חור, נואש לבמה.

לא סמולני. לא נסיוני אפילו.

סתם מישהו.

ב

אולי. מי יודע.

א

איזה עולב.

ב

תראה. צריך לתת הזדמנות.

א

אני מקצוען.

(רגע)

שחקן מקצועי.

(רגע)

למה אני צריך להשתתף בדברים האלה?

ב

למה באמת?

א

אהבת המקצוע.

ב

אהבה שופעת.

א

אני כבר פה, לא?

אל תבין אותי לא נכון.

אני חושב שזה נהדר לתמוך בדור הצעיר.

כל החיים שלי תמכתי בדור הצעיר.

גם כשהייתי בעצמי  הדור הצעיר.

התחתנתי.

אשתי. היא לא חושבת.

היא מאמינה שהדור הצעיר צריך לאכול.

הכוונה לילדים שלה.

ב

אז מה… מה אתה עושה?

א

מה שיש.

ב

מה שיש.

א

מה שיש, מה. איפה שיש.

אבל לא מוקדם בבוקר.

שונא בתי ספר יסודיים.

כיתות א׳ג׳.

זה הקו האדום שלי.

ב

א׳ג׳ דווקא?

א

א׳ עד ג׳.

זה גורם לי להרגיששמכרתי משהו בנשמה שאסור לגעת בו.

אבל אין שום דבר רע בהשלמת הכנסה.

זמנים השתנו.

ב

(סוקר אותו, לא באמון גדול)

זמנים השתנו.

(א׳ נאנח. מציץ בשעונו. רגע.)

א

הם אמרו לך משהו?

נתנו לך טקסט, משהו כזה?

ב

לא. לא נתנו טקסט.

א

לא ביקשת מהם את הטקסט?

ב

לא. למה? אתה לא ביקשת את הטקסט?

א

בשבילי זה חלטורה.

ב

חלטורה.

א

כן. אמרו לי להיות פה ב8. הסוכנת. אז אני פה. אני לא מתכונן לחלטורות.

בדרך כלל יש איזה פראייר אחר שהרבה יותר מוטרד מזה ממני, אז אני סומך עליו שידע משהו.

(מנסה לרכך)

תראהאני בתחום הזה הרבה זמן. אני מכיר את העבודה. עשיתי כבר הכל. אתה בטח יודע.

ב

יודע מה?

א

מה עשיתי.

ב

אני לא יודע.

(רגע)

א

אז אתה חדש בעסק?

ב

אני לא חדש.

א

(מרים גבה)

טוב.

ב

אני בעסק כבר 20 שנה.

א

20 שנההרבה זמן. איפה אתה עובד?

ב

בצפון.

א

בצפוןפריפריה.

ב

לא פריפריה. בערים הגדולות.

א

מה כרמיאל? צפת? כאלה?

ב

גם.

א

יש שם תיאטרון בכלל?

ב

עולם שלם של תיאטרון.

א

אז משם אני כנראה לא מכיר אותך…

(שהייה)

יש שם כל מני חוגי ערב בטח? במות חובבים?

ב

אני שחקן מקצועי.

א

טוב. אני לא שופט. היום זהתחום מאפשר.

כל דבר שאפשר לחיות ממנו.

אז תגיד, מה שיחקת לאחרונה?אז תגיד, מה שיחקת לאחרונה?

ב

דון ז׳ואן.

א

דון ז׳ואן כמו בדון ז׳ואן, של מולייר? אתה מתכוון, שיחקת את דון ז׳ואן?

ב

לא. סגנרל, המשרת…

א

המשרת.

תפקיד יפה.

(רגע)

אתה סוג של ב׳ נכון?

ב

של מה?

א

של ב׳. הדמות ב׳.

ב

כן. אפשר לומר. ב׳.

א

יש לי טביעת עין.

ב

מה זאת אומרת?

א

רואים. רואים שאתה ב׳.

ב

איך נראה ב׳?

א

ראיתי כמה ב׳תים. בדיוק ככה.

עונים תשובות קצרות.

תמיד שואלים שאלות קצרות

הם שם בשביל לעבות את הסצנה. דמויות משלימות.

ב

תראה, אני אוהב את המקצוע.

א

אז מה, איך זה הולך? אתה פותח את העיתון ומחפש מודעות, דרוש ב׳ להצגה נסיונית? ואז שולח קורות חיים? אני ב׳ מקצועי, אשמח לשחק אצלכם?

ב

אנשים פונים אליי. מכירים אותי.

א

ממש משוגע לדבר. אתה יודע, אני תמיד מסתכל עליכם, הב׳תים, ומרגיש שזה בא אצלכם ממקום אחר. איזה צורך אנאלי. כמו לסדר ספרים בספריה…

ב

ואצלך?

א

אמרתי לך. אני לא עובד בחינם.

ב

אז זה הופך אותך לא׳?

א

כן. מאז ומתמיד. כבר עשיתי כל א׳ אפשרי.

ב

למשל?

א

למשל. אותלו.

ב

א׳ קלאסי.

א

בתיאטרון הלאומי.

ב

תפקיד ששווה לחיות בשבילו.

מה עוד?

א

אני לא הולך לשפוך לך כאן את הרזומה שלי.

הפריפריה צריכה לפתוח קצת את העיניים, להסתכל למרכז. זה חשוב בשבילה.

(רגע)

מחזה קצר.

ב

קצר.

א

מה מצבת הזמן?

ב

6 דקות.

א

לי זה לא מפריע.

אם הם רוצים שיכניסו לפה גם להקת מחול יפנית.

שיעשו בזמן הזה מה שהם רוצים.

אני עובד תחת חוזה.

ב

בשביל זה?

א

אני שחקן מקצועי. יש לי חוזה. יש לי סוכנת. היא אומרת לי שאני צריך להיות. אז זה אומר שהתנאים, הותאמו.

ב

אני רואה שהתנאים שלך מצוינים.

בשביל להופיע בתיאטרון קצר.

א

לא הכל זה כסף בסדר?

יש דברים מעבר לכסף.

יש מעמד אמנותי.

הם לא אומרים לי הכל. יש דברים שטובים להתפתחות שלי. לאאורה שלי. אני יודע מה.

ב

באמת מדהימה ההתפחות שלך מרגע לרגע.

א

אני לא שואל שאלות, בסדר?

בשביל זה יש חוזה. החוזה צריך להצדיק את הצרכים שלי.

לקח לי 15 שנה לעבוד על החוזה הזה. יש לי כמה הישגים.

אני ישן עד 10 בבוקר.

אני לא עושה ילדים א׳ג׳.

לא לובש יותר משכבה אחת, או משחק דוב. אלה החשובים.

ב

אבל אתה כן משחק במחזה קצר, נסיוני, בלי מחזה, לצד איזה ב׳ חובבן.

א

החוזה שלי לא מושלם. זו עבודה אינסופית.

ב

אתה יכול תמיד לסרב, לא?

א

לסרב? בטח שאני יכול לסרב. אבל אתה יודע איך זה, הם אף פעם לא אומרים לך מה המניעים שלהם. לפעמים הם רוצים לראות אותך במשהו מסוים, רק כדי לבדוק אותך בלי שתדע, למשהו אחר, שאסור להם עוד לדבר עליו.  יוצרים אצלך תחושה שכל צעד מוביל לצעד הבא, ואם לא תעשה אותו, אז תחתוך את רצף ההתקדמות… זה אף פעם לא נגמר. אתה מכיר את זה.

ב

(באירוניה מופגנת)

לא. אני עובד בפריפריה.

א

אה. כן

(רגע)

מחזה קצר.

ב

קצר.

א

מחזה.

ב

מחזה.

א

איפה אנחנו?

ב

8 דקות.

א

אתה חושב שיש פה איזה נושא?

ב

נושא?

א

משהו מאגד שמסביבו כתוב הדבר הזה?

ב

לא.

אולי זה חלק מהקונספט.

(רגע)

כאילו שהמחזה כותב את עצמו…

(רגע)

א

הקונספט? כן, הקונספט.

(רגע)

חרא מחזה.

(רגע)

הם חושבים שזה אומנות בטח.

להושיב את הדמויות ולתת להם ככה לאונן את עצמם בלי הכרה.

ב

לא צריך לבקר אותו, הוא בטח לא יודע איפה להתחיל. אפשר לתת לו איזה דחיפה קטנה. זה לא יזיק.

א

מה אני נראה לך, איזה ליצן? יש כותב לדבר הזה לא? או שכל העניין פה הוא כאילו מן התחכמות סמולנית כזאת. אנשים חושבים שיכולים לשים על הבמה מה שהם רוצים, כל עוד שמים איזה טאלנט שיגיד את המילים. סתם מילים. שיגיד מה שהוא רוצה. זו הסיבה שהפסקתי עם התיאטרון הממוסד.

ב

אני לא ממש זוכר אותך מהתיאטרון הממוסד.

א

מאיפה אתה יודע?

הייתה תקופה שהכותבים הכי טובים כתבו בשבילי.

ניסים כתב בשבילי. חנוך כתב בשבילי. גם הילל.

זה היה לפני שהפכו את הכל לאיזה מערכון ממוחזר,

חנוך התקשר אליי פעם אחת, כשהייתי באירופה, ואמר לי, לא נעים לי להחזיר אותך מאירופה. אבל כתבתי משהו בשבילך.

חנוך, בשבילך אני חוזר.

בשביל מי אני אחזור היום?

הם מחפשים רק שמות.

אין מקום יותר לא׳ אמיתי. אמיתי!

ב

נראה לי שאתה יותר מדיי בנוסטלגיה.

א

מה זאת אומרת?

ב

אולי, זה מציק לך שאתה לא מקבל תפקידים?

א

פששש. אפשר להוציא את הפוץ מהפריפריה, אבל אי אפשר להוציא את הפריפריה מהפוץ.

(רגע)

כן.

אז?

באתי לתיאטרון קצר כדי שיראו אותי.

אז?

זה מה שאתה רוצה שאני אגיד?

שאני משווע למילים?

שאני לא יכול לחיות בלי המילים?

שאני חייב להגיד את המילים, אחרת אני לא אהייה קיים?

אבל אין מילים.

(נרגש וכנה)

אתה מגיע לבמה כדי להגיד משהו.

אבל שייתנו.

שיתנו משהו.

איזה משפט לעבוד איתו

איזה מונולוג! קיבינימאט!

שייתנו לי את המילים שאני צריך!

ב

נראה לי שהברחת את הכותב.

א

כן. זה אבוד.

הלך.

מצטער.

ב

אנחנו לבד.

(רגע)

א

לא חשוב. זה הולך להיות אותו דיאלוג לעוס בכל מקרה.

ב

כן. כנראה.

א

אתה בטח איזה בעל אומלל, ואני דופק את אשתך מאחורי הגב, ועכשיו אנחנו נפגשים בשדה התעופה או משהו, לפני שאני והיא עולים על טיסה למרוקו. ואני מזמין אותך לקפה ומספר לך איזה לוזר אתה.

ב

זה נשמע לא רע.

א

או, אני הבוס שלך. ואני מבקש ממך לנקות את החלונות של המשרד מבחוץ, ביום גשום. סתם ככה, בשביל הכיף. ואז אתה מתחיל לעמוד על הזכויות שלך. ואני מקשיב לך בהרבה סבלנות. עד שבסוף אני מעיף אותך מכל המדרגות.

ב

יש כאן תבנית מאוד ברורה.

א

כל אלה מחזות קצרים שעשיתי.

ב

בשביל מה?

א

אתה שואל אותי?

ב

בפסטיבל?

א

בפסטיבל.

ב

מה אתה אומר שנחזור לדיאלוג?

א

בסדר. בסדר.

ב

מחזה קצר.

א

קצר.

ב

מחזה.

א

מחזה.

(רגע)

כל הדיבורים האלו הוציאו אותי מהפוקוס.

(רגע)

אז מה הספירה?

ב

12 דקות ומשהו.

א

טוב.

נצטרך לעשות קיצורים.