רקס/ אדיפוס בקורונוס
מרפסת מלכותית, בממלכה אי שם
המקהלה
אלוהים! איך שדפקו אותנו!
מוכרחים להשאר בבית
הלכה הפרנסה
אוכלים את כל החסכונות
ומה שיש – להסתופף במשך
כל היום צמוד לטלוויזיה ולחיות
בפאניקה, הכל בגלל המגפה הזו
שהתפרצה פתאום, השד יודע
מהיכן, מאיימת לחסל אותנו.
עכשיו נותרנו אומללים
תקועים במין חופשה נצחית ללא תשלום
בלי כל אופטימיות באופק וידיעה
שתעודד אותנו, ואם זה לא מספיק –
עוד לא מצאו פתרון לממשלת המעבר!
זו שתקועה כמו עצם בגרוננו
כבר למעלה משנה. נדמה לנו
שהכל שורר בכאוס מסביב,
מה נעשה עכשיו?
נפנה אל מנהיגינו הדגול,
הוא, שעורו עבה כמו של דוב,
ישכיל שוב להצילינו
ימצא את התשובה לשאלה –
מה המקור למגפה
ומהי התרופה המתבקשת,
אם לא הוא שיענה לתפילותינו –
הוא, החכם מכל אדם,
אז באמת אנחנו אבודים!
נקרא בקול מכל מרפסותינו:
הושע אותנו המנהיג
פתור את התעלומה
שמע את תחנונינו!
מצא מרפא למגפה הזו!
מופיע במרפסת המנהיג רקס
רקס
עמי,
מקשיב אני לקול תחינותיכם
שעה קשה להיות מנהיג יחיד
בממלכה קטנה. עומדים אנו היום
אל מול נגיף נבזה ממלחמות
דביק וקטנוני! שבנו להיות לעבדים.
אומר לכם מתוך לבי, כשעיניי פונות למצלמה –
מילות עידוד סתומות לא יעזרו פה,
כאן לא יועילו, לא שמחה לאיד,
ולא שנאת חינם! כדי למגר של הנגיף – אויבנו
הבלתי נראה, עליי לומר לכם את הדבר
האחראי: כדאי שתדאגו מאוד!
הדאגה בלבד, היא שתגן עלינו.
הן זוהי האמת, רק חרדה בריאה
ובמינון מוגזם, תצליח להרגיז את הנגיף,
אבל עלינו לפחד ביחד!
הקשיבו לי עמי הטוב,
בשעת חירום כזו
עלינו להציב חומה אל מול
אויבינו המאחד
להסתגר באומץ, ולאטום את החלון
אני ורק אני בלבד
אחבוש כפפות וממחטה
ואתייצב מול הנגיף הזה:
אמצא תרופה למגפה,
ואעקור את שורש האסון.
פונה מן המיקרופון, משתעל
(לעצמו) אוי לא.
נדמה לי שאני מתחיל גם
לפתח פה שיעול,
מקווה שלא חטפתי משהו,
או רק המחשבות על כל הדיבורים שלי
עשו אותי חולה.
אני צריך להתעלם מזה.
כדאי בינתיים, עד שאשתלט
על המצב, לא לעשות מזה עניין.
נכנס שליח, דופק בדלת המשכן
שליח
אדון, אדון נכבד!
בבקשה תפתח,
צריך להעביר ארגז.
רקס
לצערי, אנחנו לא עובדים היום.
שליח
זה ארגז שמחכה לחתימה אישית,
משירותי הפרקליטות עליו כתוב במפורש:
דחוף!
רקס
סגורים, אתה לא שמעת כלום?
עומד, חוזר על המילים,
ועוד נושם! אתה מסכן את עצמך,
ועוד יותר מזה – את האוויר!
שליח
סליחה, אבל זה לא סובל דיחוי –
כתוב פה במפורש –
״למסור, במהירות,
כדי לא לעכב את
תהליך הטפסנות של מערכת המשפט״.
רקס
אני סגור היום, אתה יכול
להניח בכניסה.
שליח
אדוני, אבל צריך לחתום,
אם אין לי חתימה,
כאילו לא מסרתי…
רקס
אני לא חותם על כלום
תשכח מזה, אפשר לחטוף
קצרת.
שליח
באמת?
רקס
חזרת! גרדת עכברים, זה עובר
בצינורות החתימה!
שליח
אוי, זה מבהיל ממש! מה אעשה?
שלחו אותי לחתום, לקחתי פה
סיכון גדול. אבל אם אחזור בלי כלום –
אני יכול להיות גם מפוטר מזה.
רקס
אם ככה, אל תדאג,
אני כבר מפטר אותך עכשיו!
זה בסמכותי, לגייס ולפטר.
עדיף, וזה גם לטובתך,
זה טוב יותר להיות לגמרי מפוטר
מלהסתובב נמרץ במין זמנים
מסוכנים כאלו.
שליח
אוי, אני מרגיש שכבר צומח לי החום!
רקס
אתה מבין? הגזמת עם הבלדרות.
אם יש לך מזל, אתה עוד לא גוסס,
עכשיו תלך מכאן, ותסתגר מהר.
וגם, סגור את הפה חזק!
השליח יוצא
רקס
הפרקליטות!
מזל שהם כסילים כאלה,
מחכים בסבלנות עד שאפתח פה
חבילות. תודה ולא תודה!
הוא משתעל
אוי, שוב השיעול הזה חוזר,
ממש עונה על הסיפטומים
יותר מדיי שיעול בבת אחת מכדי
לחשוב שאני רק מדמיין את זה
למרות שאני יודע לדמיין הרבה דברים:
הנה – חשבתי שרודפים אותי
ארבעה סכינאים בלילה,
בסוף היו שם קומץ פחדנים במעטה
של מפלגה. כבר אין לי יריבים.
אני חזק! אני חזק כמו פרה!
שוב משתעל
אוי, אני חושב שזה הגיע לריאה,
ממש הרגשתי משהו, בצד הימני,
כמו מן חולשה של אפיסת מנדטים,
אז מה, עדיין אני אוחז
לשור בשתי קרניו.
אסור לי להראות תשישות.
נכנס הגנרל
הגנרל
אדוני, בבקשה תצא מהמבנה הזה,
סידרנו פתק פתק, את הכל ספרנו
מה מתברר – בסוף הגענו
לשישים ועוד אחד. נכון, גם אני לא האמנתי
אבל זו הדמוקרטיה! נדמה לי
שהרכבנו קואליציה. בגלל זה, לפי החוק
אני מבקש ממך לצאת,
ולהשאיר לי את המפתחות.
רקס
סליחה, אסור לי,
קבענו במפורש – אסור לצאת מהבתים.
הגנרל
אתה חייב להשמע להליך הדמוקרטי.
רקס
אני מקשיב מאוד. שמעצמי לא אמלא
פקודות? אבל עובדה – ככה אמרתי, שמעתי ברירור
אין יוצא ואין בא, דבר ראשון, עומד שלום הציבור –
האזרחים לא חשובים לך?
הגנרל
חשובים, ואיזו שאלה,
ובגלל זה אני דופק בדלת,
לא אוותר לך הפעם!
רקס
באמת, לא תוותר? בסדר, תן לי שתי דקות.
הגנרל
ברצינות אתה יוצא?
רקס
מה לא הבנת?
אני יוצא תוך רגע.
הגנרל
טוב. שתי דקות אני נותן לך.
רקס נכנס אל הארמון, משמיע מבפנים קול זעקה
רקס
אוי לא, אוי לא!
שב אל המרפסת
הגנרל
מה זה היה, ממש הלחצת!
רקס
סליחה, עניין בהול, אני חייב לזוז!
הגנרל
מה קרה עכשיו?
רקס
אני לא יכול לחלוק איתך,
כל עוד אני עדיין בתפקיד.
הגנרל
עד כדי כך קשה?
רקס
מאוד, ועוד הרבה יותר,
הכי גרוע שנדמה לך – תכפיל בארבע!
המדינה עכשיו זקוקה לי בדחיפות.
הגנרל
אני מבין, אז מה אתה צריך ממני?
רקס
הכי טוב להגיד לך – שנתיים –
ליתר בטחון, ככה יהיה ממה לחסוך,
אפעל במהירות, אבל ביעילות וגם באורך רוח.
במצבי חירום כאלו, חייבים לפעול ביחד,
אין שלי – שלך, ניצח או ניצחנו, האינטרס הוא של כולם.
הגנרל
בזה אני מסכים מאוד.
רקס
וגם אני! ובגלל זה אני מבטיח, לדאוג
לאינטרס שלנו, לכולו, תנוח דעתך,
וכשנגמר מיד אני קורא לך!
הגנרל
בסדר, אבל תזכור מה שהבטחת.
הגנרל יוצא
רקס
אדיוט מוחלט.
עם אופוזיציה שכזו מי מתפלא
שוירוסים צומחים כמו פטריות?
נהיינו רכרוכים כאלו.
אדם צריך קצת התנגדות בריאה
כדי להיות חזק!
שוב משתעל
אח, זה מתגבר.
לא, לא, זה לא תקין,
כדאי מהר מאוד שאבדק!
(מהסס)
מצד שני, הנבצרות היא שורש העניין.
איך אוכל להתבצר בבית אם
כל הזמן יסתובבו פה טרדנים?
(שוב מהסס)
ועוד פעם מצד שני, גם הבריאות שלי
היא חשובה לי!
מה הטעם בכל המגפה הזו אם בסוף גם
את עצמי הדבקתי?
צריך לבחור בין שתיים –
חוסן השלטון,
או כוח גופני.
שוב משתעל
זו שאלה טפשית
שני הנושאים חיים שניהם ביחד, במשותף
ובאותו האיש.
מגיע הרופא, דופק בדלת
הרופא
אדוני, שמענו במכשיר
הסייסמוגרפי, שיעול רועד מהמשכן,
פתח את הפה בבקשה,
הכנס מדחום!
רקס
אני, בריא כמו פרד,
תשמור מרחק!
הרופא
אדוני, אתה בעצמך הורית
לבודד מיד, בסגר,
כל מי שמשתעל הצידה,
לצד שמאל, או למרכז,
זה קודם כל, אבל גם כל
מי שמשתעל בכלל.
רקס
אני מכתיב את החוקים
והחוקים אומרים, וזה ידוע –
שאני בריא.
משתעל בקול
הרופא
מה זה היה?
רקס
איי, איי, כואבת לי הבטן,
זו הקיבה,
אני חושב, אכלתי אתמול בערב
שני מנדטים, מהקולות הערביים.
עשיתי את זה כי אני צריך,
תאמין לי, זה לא טעים.
הרופא
מוזר, אם ככה, לך לשירותים.
רקס
אני הולך, רק אל תפריע לי.
שוב משתעל בקול
הרופא
מה זה היה?
זה בא מהגרון!
רקס
תשמע,
הנאומים הארוכים האלו,
אתה עומד ומדבר
בסוף אתה נהייה צרוד…
ככה זה כשרק אדם אחד
האחריות לדיבורים כולם –
אצלו.
הרופא
נכון. גם בזה יש הגיון.
רקס שוב משתעל
הרופא
בבקשה, תנשוף לכונכיה הזו.
לא אוותר לך.
רקס
לא רוצה. אני מרגיש יותר טוב.
שוב משתעל
הרופא
עכשיו נתפסת. אתה חולה,
אתה האבא של הוירוס,
רואים על המכשיר שהוא התחיל
מפה. הדבקת את כולם!
רקס
אני חולה? זה לא יכול להיות.
עוד לא ניצב יריב מוצלח כמוני
מול המגפה.
הרופא
יריב מוצלח ופונדקאי מוצלח יותר.
אדוני, אתה חולה מספר אחת!
רקס
אוי לי. אם זה נכון, אני מרגיש
חלש!
הרופא
כדאי לך להכנע לרפואה!
רקס
רפאו אותי,
אני כבר מתחנן לזה!
כואב לי כל הגוף ולא עצמתי עין,
חלצו את הטפיל ממני,
אני סובל כל כך!
הרופא
אז כדאי שתתוודה…
רקס
נכון. אני אכלתי עטלף,
ושני שוורים מקולקלים בחומץ,
ועגלה עם ענבים דרוסים,
הכל כדי להשאר לשבת.
עכשיו אני חולה ממש.
הרופא
תקום מהכסא שלך.
רקס
אז תרפא אותי?
הרופא
אם עוד לא מאוחר.
אבל המדינה, היא יכולה לכעוס.
רקס
נכון, אני כבר רואה אותם עם לפידים
בשער.
בבקשה מחלו. מחלו לאדונכם!
באמונה, תמיד דאגתי לעמי.
המקהלה
תפסיק להתלונן
אתה יורק עלינו!
רקס
חכו, אני חשוב מאוד
זו שעת חירום עדיין!
המקהלה
נכון, אבל אתה השן שמחייבת
עקירה.
רקס
תנו לי לפתור את המשבר
המקהלה
הוא ייפתר אם תיעלם
רקס
אפילו לא שנה אחת?
המקהלה
לא עוד מילה
עכשיו תשתוק וזהו!
רקס
אבל מה אעשה בבית?
המקהלה
זו כבר הבעיה שלך.
תהייה בחיק המשפחה
רקס
אבל זה הנורא מכל!
המקהלה
אם ככה, זה העונש
לכל המזימה!
רקס
עכשיו אני בודד ממש.
אתם עוד תשלמו על זה!
רקס יוצא
המקהלה
זהו. ניצלנו!
המגפה חלפה. מצאנו את
המקור לכאבינו. טמון היה בו-במקום
ששם חשבנו התרופה!
פתיים היינו, אבל עכשיו נדע לבחור,
נקשיב לקצב המעיים, ונשאל את הקיבה
בלבד – האם אנו חולים. עכשיו
נשתה קצת סירופ אלכוהולי כדי לחטא
את העבר, ונתעורר כמו חדשים.
ואז, אם ייעלמו העננים
נצא אל הרחובות
ונחגוג את חירותינו.
והעיקר, שנהייה בריאים!