Archive for category: ראשי

היפופוטם

אמא ובת בפארק

בת: תראי אמא, תראי, היפופוטם.

אמא: וואו, כמה שאת גדולה.

בת: אמרתי, אמא, תראי, היפופוטם.

אמא: ואני אמרתי, כמה את גדולה.

בת: בגלל שאמרתי היפופוטם?

אמא: יש דברים שאי אפשר עוד להסביר לך.

כמו מה קורה כשילדה אומרת לאמא

תראי אמא, היפופוטם,

והאמא לא מתייחסת להיפופוטם,

אלא לכמה הבת שלה גדולה.

בת: זה אומר שאין שם היפופוטם?

אמא: כמובן שיש,

אבל מעבר להיפופוטם, יש את האדם

שראה את ההיפופוטם,

שהרים את היד, ואמר, הנה היפופוטם.

בת: אם לא הייתי מרימה את היד, לא היה שם היפופוטם?

אמא: מתוקה שלי, זו שאלה פילוסופית.

בת: אני מבינה אמא את הדאגה שלך,

מהמקום שלך דברים נראים אחרת.

אני בתור בת, לא אכפת לי אלא מההיפפופוטם.

מעצם זה שאני רואה אותו,

מעצם זה שאני מחזיקה לך את היד,

אבל לך חשובים דברים אחרים –

את כבר עברת את כל אלה.

אמא: נכון, אני כבר ראיתי היפופוטם או שניים בחיים שלי,

זה לא שלא אכפת לי מההיפופוטם,

אבל אני כאן בעיקר בשבילך. כל מה שאת רואה,

תרגישי חופשי למשוך לי ביד ולהגיד לי.

בת: אני מבינה,

אחרי הכול, ההתרגשות שלך היא הרבה יותר גדולה –

לראות בת זה הרי הרבה יותר מרגש מלראות היפופוטם.

אמא: לא, לא צריך להשוות,

כל אחת וההתרגשות שלה.

כשהייתי בגילך וראיתי גם אני בפעם הראשונה היפופוטם,

התרגשתי כמו שעכשיו אני מתרגשת

לראות אותך, רואה היפופוטם.

בת: אמא, זה בסך הכל היפופוטם.

אמא: נכון, התכוונתי אז, בראייה לאחור –

על איך הרגשתי כשראיתי בפעם הראשונה היפופוטם,

הרגשתי כמו שאני מרגישה עכשיו כשאני רואה – בת.

הכול בחיים יחסי.

בת: את זה לא כל כך הבנתי, אמא,

וגם קצת נעלבתי.

אמא: בכלל לא היינו צריכות להכנס לשיחה הזאת.

בת: תראי אמא, ההיפופוטם מרים את הרגל.

אמא: כל הכבוד חמודה! כל הכבוד.

[הסצנה מתרחשת בחוץ, הוא הולך אחריה]

הוא: אולי את רוצה לשבת איפשהו.

היא: שמע, אני חושבת שאתה מנסה יותר מדי חזק,

אם לא תנסה כל כך חזק, אני אהייה שלך.

הוא: תגידי לי מה את רוצה שאעשה ואעשה.

היא: בדיוק, אל תבקש ממני להגיד לך מה אני רוצה שתעשה,

זה נקרא, לנסות יותר מדי חזק.

אתה צריך להיות הרבה יותר ישיר.

תציע לי לשבת איפשהו.

הוא: אני כבר הצעתי לך, אבל את אמרת לי לא.

היא: זה כבר היה, תציע שוב,

תהייה בטוח, ואני מתישהו אגיד לך כן.

הוא: אולי נשב איפשהו.

היא: למה הכוונה, נשב איפשהו?

הוא: הכוונה, אני ואת, נשב.

היא: מצחיק אתה.

הוא: את אמרת לי לבקש.

היא: אמרתי לך לבקש, לא אמרתי לך מה אני אענה.

הוא: אני מצטער, אבל כל הסיפור הזה לא בשבילי.

היא: מה אמרת?

הוא: אמרתי משהו לא בסדר?

היא: לא, דווקא אמרת משהו בסדר, איך זה היה?

הוא: זה לא בשבילי.

היא: עכשיו כבר יש כאן משהו מסקרן!

הוא: עכשיו כן? אז אולי את רוצה שנשב איפשהו.

היא: אמרתי כבר שלוש פעמים, לא!

הוא: אז איך את רוצה שאתקדם עם זה?

היא: אני רוצה שתלך.

הוא: ללכת?

היא: כן, תלך. ותראה לי שאתה הולך.

הוא: הנה, אני הולך.

היא: בנחישות. תלך תלך. אל תסתכל.

אני לא רוצה שתסתכל עליי.

אל תסתכל עליי.

כן, הנה, עכשיו אני רוצה אותך.

הוא: עכשיו?

היא: עוד קצת קדימה… עכשיו.

הוא: באמת? טוב, אני חוזר.

היא: זהו, אני מצטערת.

הוא: מה זהו. מה קרה?

היא: [מצביעה] שם אני רוצה אותך, שם אני לא רוצה אותך.

תבין את העניין, אני רוצה אותך כשאתה מתרחק, לא מתקרב,

ככה אתה בעליה.

הוא: אבל מה יקרה כשבסופו של דבר, אני אתקרב?

היא: אז אני לא רוצה אותך. כי אתה בירידה.

הוא: אולי את רוצה לשבת איפשהו?

היא: לא.

הוא: רק ניסיתי.

טוב, אז להתראות.

[הוא הולך.]

היא: חכה. [הוא עוצר]

לא. [הוא הולך.]

חכה. [הוא עוצר.]

לא. [הוא הולך.]

חכה!

הוא: אני לא מתכוון לחכות כל פעם שתגידי לי!

היא: אתה לא?

הוא: בשום אופן.

היא: עכשיו אני רוצה אותך. אבל באמת.

הוא: אני רוצה לבדוק.

היא: בבקשה.

הוא: אני מתקרב.

היא: בזהירות.

הוא: אין שינוי?

היא: לא, אני עדיין, אותו הדבר.

הוא: הנה, לאט לאט.

היא: אתה כבר באמת קרוב.

הוא: עוד קצת… רק עוד קצת…

היא: [הוא כבר קרוב אליה] זהו.

הוא: מה זהו?

היא: עצור.

הוא: כבר כמעט הגעתי.

היא: זהו, מאחורי הנקודה הזאת אני כבר לא רוצה אותך,

אני מרגישה איך זה עולה לי בגרון.

הוא: חשבתי שאמרת שזה הפעם באמת.

היא: אני לא ידעתי מה יקרה כשתתקרב.

רציתי לבחון את זה צעד צעד.

מצטערת. זה מה שקרה.

הוא: [מתלבט לאיזה כיוון ללכת]. טוב,

אני כבר די עייף.

אולי את רוצה לשבת איפשהו?

היא: בסדר. אבל באופן חברי. מן הסתם. כמו ידידים.

הוא: בוודאי. איפה תרצי לשבת?

היא: אפשר למצוא מקום קרוב,

אולי אפילו כאן.

[מתיישבים על הספסל]

הוא: תקשיבי, רציתי להגיד לך בתור ידיד,

שההתנהגות שלך עם גברים שמנסים להתקרב אלייך היא מתחת לכל ביקורת.

היא: כן, אני יודעת, זה משהו נורא איתי.

כל פעם אותו סיפור. אם מישהו מתקרב אליי, אני מיד מתרחקת, ולהיפך.

אני מספרת לך את זה בתור ידיד, אתה בטח מבין.

הוא: כן. אני מבין. אבל תדעי שגם בתור אדם שניסה את המזל שלו אצלך,

יצאתי מאוד מאוכזב.

היא: באמת קשה לי עם המצב, מה אתה מציע שאעשה?

הוא: בפעם הבאה שמישהו יגיד לך כן,

תגידי גם את, כן. וזהו.

היא: אתה חושב שזה חכם?

הוא: תנסי. אחר כך תגידי. אין לך מה להפסיד.

היא: כמה אני שמחה שיש לי חברים כמוך.

הוא: בשביל זה אני פה. אז מה, נקום?

היא: ישבנו מספיק.

[הם קמים מהספסל]

הוא: אני רוצה אותך.

היא: אתה? חשבתי שאנחנו ידידים.

הוא: דברים כאלו קורים כל הזמן, אל תהיי מופתעת.

היא: טוב, אני בעצם לא כל כך מופתעת.

הוא: הנה, זה בא, תני תשובה מהירה, כן או לא.

היא: לא.

הוא: את יכולה לחשוב קצת, אם את צריכה זמן.

היא: אני חושבת שאתה מנסה יותר מדי.

הוא: אנחנו סיכמנו שהפעם את תגיבי אחרת.

היא: מתי סיכמנו? אה, זה…

טוב, זו הייתה רק שיחה חברית. ככה זה בשיחה חברית,

תמיד אנחנו מדברים על זה שבפעם הבאה יהיה אחרת,

אתה מכיר את זה.

הוא: כדאי לך להקשיב להצעות של חברים שלך.

הם יודעים מה טוב בשבילך.

היא: ומה בדיוק טוב בשבילי?

הוא: החברים שלך.

היא: הנושא הזה כבר נמאס עלי לגמרי,

אין לך דברים אחרים בראש?

אני מתארת לעצמי שלא.

אם אין לך שום דבר אחר בראש,

תמציא.

הוא: על מה את רוצה שנדבר.

היא: על כל דבר חוץ מעל עצמי,

אני רוצה להרחיב את האופקים.

הוא: [מספר] פעם, הייתה לי סירה.

הייתה לי סירה קטנה, היינו שטים, אני

ואחותי בסירה, שהייתה קרובה מאוד לבקתה שהייתה לנו על האגם.

אז גם הייתה לנו בקתה.

כשהיינו חוזרים מהסירה, ישר היינו רצים אל הבקתה.

היו לנו סירה ובקתה, וזה מה שאחותי ואני עשינו כל היום.

מהבקתה אל הסירה,

ומהסירה אל הבקתה.

היא: סיפור מקסים.

הוא: הוא באמת יצא מקסים.

היא: אני חושבת שאני מתאהבת קצת.

כן, אולי רק קצת אני מתאהבת.

הוא: בי?

היא: לא. בסיפור של הסירה והבקתה,

כנראה שזה עושה בי משהו להכיר מישהו עם סיפור של סירה ובקתה על האגם.

אף פעם לא היה לי מישהו עם סיפור כזה.

הוא: את מתכוונת אליי.

היא: כן.

הוא: אז את מתאהבת בי.

היא: קודם כל התאהבתי בסיפור,

אבל בגלל שהסיפור הזה הוא חלק ממך עצמך,

אז אפשר להגיד שאני מתאהבת גם בך.

הוא: הסיפור הזה הוא הוא אני עצמי.

היא: כן, כן, גם לך יש חלק, בהתאהבות הזאת.

הוא: זה אומר שתהיי מוכנה לנשק אותי עכשיו?

היא: את הסיפור.

הוא: כן, אבל תצטרכי לנשק אותי כדי להגיע לסיפור.

היא: בסדר, אני מצידי מנשקת את הסיפור,

וכל מה שנמצא בדרך יכול להרוויח.

[מנשקת אותו]

היא: וואו, אני כמעט הרגשתי עכשיו שזו אני עצמי שם

על האגם.

הוא: כן. גם אני…

היא: כן, גם אני… [צוחקת] מה אתה בכלל יודע, על האגם.

הוא: אני ראיתי אותו.

היא: כן, אבל השאלה היא האם נישקת אותו.

הוא: אני הייתי בתוכו!

היא: אבל האם הוא היה בתוכך?

הוא: מי, האגם?

היא: כן, האגם, האגם!

הוא: זה אני שהייתי, זאת אומרת, בתוכך.

היא: סליחה?

הוא: זה אני שהייתי…

היא: אתה יודע, אתה שתלטן ודוחה.

אין לך גבול. רואה נשיקה, מיד אתה נדחף.

כמו קבצן. 

הוא: סליחה. אני כבר לא מבין…

היא: [ברוך] יש דרכים יותר טובות.

הוא: אני לא מכיר דרכים יותר טובות.

אתה רוצה משהו, אתה פשוט צריך לעשות.

היא: בדיוק.

הוא: מה זאת אומרת בדיוק.

היא: אתה רוצה משהו… מה שאמרת.

הוא: אבל את אמרת מקודם…

היא: תבין מה שתבין מכל הסיפור.

[שהייה]

הוא: אולי את רוצה לשבת איפשהו?

היא: [פולטת אנחה] אף פעם לא מאוחר מדי להמשיך לנסות.

…